ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש יוני 2008

אמנות מס - יישוב מחלוקות באמצעות הליכי בוררות למניעת כפל מס

פורסם על-ידי ג'רי זליגמן ביום ראשון, 29 ביוני 2008


לאחרונה חל חידוש  בחלק  מאמנות כפל  המס הבינלאומיות והוא הכללת סעיף בוררות-חובה
(Mandatory Arbitration) ליישוב סכסוכים ומניעת כפל מס בין מדינות אמנה. ארה"ב היתה הראשונה לכלול סעיף זה בנוסח החדש לאמנותיה עם קנדה, גרמניה ובלגיה.
ככלל, מחלוקות בענייני מס עלולות להתעורר הן בקשר לפעילותן של חברות במרחב הבינלאומי (בנושאים כגון: מחירי העברה, קיומו של מוסד קבע, סווג שונה של הכנסה וכדומה) והן בקשר ליחידים העובדים ומתגוררים ביותר ממדינה אחת, כאשר שתי המדינות המתקשרות טוענות לזכות מיסוי במקביל.
המנגנון הרווח באמנות המס לפתרון מחלוקות בענייני מיסוי בין המדינות המתקשרות הוא הליך הסכמה הדדית המיושם בין המדינות המתקשרות באמצעות הרשות המוסמכת (Competent Authorities) בכל מדינה. הליך זה נועד ליצור ערוץ הדברות בין המדינות המתקשרות בכל סוגיה הקשורה באמנה והוא משקף את רצון המדינות ליישב מחלוקות.
לאור ריבוי המחלוקות בענייני מס בין מדינות מתקשרות ולאור המורכבות ההולכת וגוברת של הנסיבות שיצרו את אותן המחלוקות, נוצר מצב בו הליך ההסכמה ההדדית נמשך זמן רב או שאינו מביא  לכלל פתרון המחלוקת, מה שעשוי להוביל, בדרך כלל, לתוצאה של כפל מס המהווה מכשול משמעותי לפעילות עסקית בינלאומית. דוגמא בולטת לכך היא המחלוקת בסוגיות מחירי העברה בין ארה"ב לבריטניה בקשר לתאגיד GlaxoSmithKline אשר נדרש על ידי רשויות המס בארה"ב לשלם כ- 7 מיליארד דולר ולאחר זמן רב בו שתי המדינות לא הצליחו להגיע להסכמה  נאלץ התאגיד לשלם כ- 3.4 מיליארד דולר לרשויות המס בארה"ב, כפשרה.
אני מוצא את הליך בוררות החובה כבעל תועלת רבה בסיוע לפתרון מחלוקות בענייני מס, בין היתר, בכך שאמצעי זה מעניק לצדדים ודאות כי המחלוקת תגיע לידי פתרון במסגרת מוגדרת של זמן. מנגנון זה מבטיח לנישום שלא יפגע וישלם כפל מס, במצב בו הליך ההסכמה ההדדית אינו צולח. 
כשאני בוחן את הנוסח החדש של האמנה בין ארה"ב לבלגיה חל על כל הסוגיות אשר עד כה היו במסגרת סמכות השיפוט של הרשות המוסמכת. לעומת זאת, סעיף הבוררות-חובה בנוסח החדש של האמנה בין ארה"ב לגרמניה חל רק על סוגיות הנוגעות לתחולת סעיפי האמנה בנושאים מסוימים, כגון: תושבות, מוסד קבע, רווחי עסקים, צדדים קשורים או תמלוגים וכן במצב בו הרשויות המוסמכות מסכימות שהנושא המסוים בו קיימת מחלוקת מתאים ליישוב באמצעות בוררות.
נקבע כי צוות הבוררות יורכב משלושה בוררים, שני נציגי המדינות המתקשרות אשר, יבחרו את הבורר השלישי, והוא יכהן כיו"ר צוות הבוררים. במידה בה לא מונה בורר מטעם אחת מהמדינות המתקשרות או במידה של חוסר הסכמה לגבי זהות הבורר השלישי, נציג בכיר מטעם ארגון ה OECD יבחר את הבורר החסר.
חשוב להזכיר כי  האמנות מאמצות דפוס בוררות הידוע בכינויו "ההצעה האחרונה הטובה ביותר" ("last best offer"). על כל אחת מהמדינות להגיש לצוות הבוררים הצעה ליישוב המחלוקת, בצירוף מסמכים תומכים ולכל מדינה נתונה הזכות להגיש תשובה להצעה הנגדית אשר הוגשה על ידי המדינה האחרת. על צוות הבוררים לקבוע איזו מבין ההצעות תתקבל (תוך פרק זמן של שישה עד תשעה חודשים), אך אין לבוררים סמכות להחליט בקשר למחלוקת עצמה או לנמק את החלטתם.
אוסיף ואומר כי בנוסף לאמנות המס החדשות של ארה"ב, פרסם בפברואר 2007 ארגון ה- OECD דוח בנושא דרכים לשיפור פתרון מחלוקות בינלאומיות בענייני מס. אחת מהצעות הדוח היא לכלול באמנת המודל למניעת כפל מס של הארגון סעיף בוררות-חובה.
כיועץ למעלה מ 18 שנים במגרש העסקי הבינלאומי, וכמומחה למיסוי אמריקאי, אני מאמין כי, הן ההצעה של ארגון ה- OECD לכלול באמנת המודל למניעת כפל מס של הארגון סעיף בוררות-חובה והן הנוסח החדש של אמנות המס של ארה"ב עם קנדה, בלגיה וגרמניה, סוללים ומאירים את הדרך לשאר מדינות העולם לכלול באמנות המס סעיף זה.
אני מאוד מקווה כי מדינת ישראל, אשר פועלת מזה מספר שנים להתאמת כללי המיסוי שלה לכללים הבינלאומיים ואשר מצויה לעיתים בעמדת נחיתות בהליכי הסכמה הדדית מול מדינות כמו ארה"ב, לא "תקפא על שמריה" ותכלול סעיף בוררות-חובה, שהינו הליך מחייב ונטרלי, באמנות המס עליהן היא חתומה ושלא ירחק היום בו נראה כי סעיף הבוררות-חובה מהווה חלק בלתי נפרד מאמנות המס עם ישראל. 

תכנוני מס החייבים בדיווח

פורסם על-ידי ורד קירשנר ביום ראשון, 22 ביוני 2008

בתקופה הקרובה יגישו רבים מאיתנו את דוח המס השנתי שלהם. לראשונה יצורף בשנה זו לדוח המס טופס 1213 המשמש למתן הודעה על פעולות שנקבעו כתכנון מס החייב בדיווח (המועד הראשון לדיווח על פעולות לעניין מע"מ נקבע לדוח שהגשתו ביום 15.7.07). לנוחותכם מובאת להלן סקירה קצרה בעניין זה. חשוב לציין כי עצם הדיווח לא יפטור את הנישום מתשלום קנס גירעון בשיעור של 30% מסכום הגירעון שנוצר בשל תכנון המס כאמור במקרים בהם יקבע בסופו של דבר כי יש להתעלם מפעולה שהינה "תכנון מס החייב בדיווח" בהיותה "עסקה מלאכותית או בדויה".

חוזר מס הכנסה 2/2008 שכותרתו – תכנוני מס החייבים בדיווח, אשר פורסם לאחרונה (19.5.08), משקף את דעת רשות המיסים בעניין תכנוני מס: "בשנים האחרונות, אנו עדים להתעוררות ניכרת בתחום תכנוני מס המתאפיינים בתחכום רב, בשימוש אינטנסיבי בכלים משפטיים, תאגידיים ופיננסיים, לרבות במדינות הנחשבות כ"מקלטי מס" ולעיתים תוך ניצול לרעה של אמנות המס (Treaty Shopping)." ועוד נכתב: "בחלק מן המקרים מבוסס תכנון המס לא על סיכוייו המשפטיים להתקבל על ידי רשויות המס או על ידי בית המשפט, כי אם על ידי אי גילויו והסיכוי שהתיק לא יטופל בתקופה הקבועה בחוק."

כפועל יוצא, ועל מנת להלחם בתופעה האמורה, הוכנסה במסגרת תיקון 147 לפקודת מס הכנסה וחוק מס ערך מוסף חובת דיווח על פעולות המהוות תכנון מס החייב בדיווח, ושר האוצר הוסמך לקבוע את רשימת הפעולות האמורות, אופן הדיווח והיקפו, זאת מתוך מטרה לאפשר לרשויות המס לזהות את תכנון המס ולבחון את לגיטימיות התכנון בסמוך להגשת הדוח. רשימת הפעולות האמורות פורסמה כהוראת שעה לשנים 2007 – 2009.

במקביל נקבעו בפקודה סנקציות בגין אי עמידה בתקנות הדיווח (כגון – קנס חודשי בסך 500 ₪ בגין כל חודש של אי דיווח, חבות פלילית הכרוכה בשנת מאסר ו/או קנס), וכן נקבע, כאמור לעיל, קנס גירעון - במידה ונקבע בשומה סופית, כי יש להתעלם מפעולה שדווחה כ"תכנון מס החייב בדיווח" בהיותה "עסקה מלאכותית או בדויה", יהא הנישום חייב בקנס בשיעור של 30% מסכום הגירעון שנוצר בשל תכנון המס כאמור. בניגוד לקנס גרעון בשומה רגילה, אין לפקיד השומה בעסקה מלאכותית סמכות לבטל את הקנס. יש לשים לב לעובדה כי למרות הגילוי הנאות שנקט הנישום, הוא עדיין חשוף לקנס גרעון במקרה שבו יחול סעיף 86 לפקודה בדבר עסקה מלאכותית או בדויה.

הקבצים המצורפים בזאת כוללים את תקציר הפעולות המהוות תכנון מס חייב בדיווח וכן את טופס 1213.

מבחינת הפעולות המהוות תכנון מס החייב בדיווח עולות שאלות רבות. אשמח להתייחס לשאלות אשר יוצגו על ידכם.
 

פס"ד בן ארי – עידן חדש בתחום רכישת חברות בהפסדים?

פורסם על-ידי דורון סדן ביום שני, 02 ביוני 2008

ביום חמישי האחרון התפרסם פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בן ארי. בתמצית, מדובר בחברה שהוחזקה עד למועד מסוים בידי שני בעלי מניות בחלוקה של  68% (בעל השליטה הקודם) ו-32% (בעל מניות המיעוט). בעל השליטה הקודם מכר את כל מניותיו לבעל מניות המיעוט. לחברה היו הפסדים מפעילות מסוימת שהופסקה זה מכבר (תפעול מוסך), אשר בעל מניות המיעוט, לאחר שהפך לבעל השליטה החדש, ביקש לקזזם כנגד רווחים מפעילות אחרת ש"הועברה" לחברה לאחר רכישת השליטה (פעילות בתחום הביטוח).

בית המשפט העליון קבע, כי בעל השליטה החדש רכש את השליטה בחברה ללא כל טעם מסחרי, אך יחד עם זאת, הוא נשא בחלק מההפסדים הכלכליים קודם להתרוקנות החברה מפעילותה הקודמת. בשונה מהפסיקה בעניין "רובינשטיין", שקבעה את מבחן "הטעם המסחרי", נקודת האיזון במקרה זה היא שונה. במקרה זה נמכרה שליטה לידי מי שהיה בעל מניות מיעוט בעת היווצרות ההפסדים, וכפועל יוצא מכך יש מקום לראות בו כמי שנשא בחלק מהסיכונים שנבעו מהווצרות ההפסדים לפי חלקו היחסי כבעל מניות מיעוט טרם הפיכתו לבעל השליטה החדש.

לפיכך, בית המשפט קבע כי ההפסד שיותר לקיזוז יעמוד על הסכום שמתקבל מהמכפלה של ההפסדים טרם שינוי השליטה בחברה בשיעור ההחזקה של בעל השליטה החדש כאשר היה בעל מניות המיעוט (דהיינו 32% * מלוא סכום ההפסדים).

פסיקה זו מפתיעה מעט משום שעד לפסיקה זו בית המשפט התיר או שלל קיזוז הפסדים לאחר שינוי בעלות. וזאת, מהטעם שככלל, הפסדים הינם נכס של החברה ולפיכך החברה יכולה לנצלם או שלא. החידוש הינו בכך שבית המשפט מצא עיגון להתרת חלק יחסי של ההפסדים.

בעקבות פסיקה זו, ראוי לדעתי לבחון סוף סוף את האפשרות "לפזר את הערפל" ולהגביר את הודאות העסקית בביצוע מיזוגים ורכישות בישראל, באמצעות עיגון של נושא קיזוז ההפסדים בעקבות שינוי/ העברת שליטה בחברה, במסגרת החקיקה הראשית, שם לכאורה מקומו, בדומה לדין במדינות אחרות.

בהקשר זה נראה, שנגזרת משמעותית נוספת של פסיקה זו עשויה להיות האופן שבו ישקיף בית המשפט העליון, באספקלריה של דיני המס, על היחס שבין בעלי המניות לבין החברה אשר את מניותיה הם מחזיקים, אשר אמורים להיות, הן לפי דיני החברות והן לפי דיני המס, נפרדים לחלוטין ובעלי אישיות משפטית נפרדת. האם פסיקת בית המשפט העליון מהווה פתח לפגיעה מסוימת לכאורה, לפחות מבחינת דיני המס, ב"מסך ההתאגדות" בין חברה לבין בעלי המניות? האם זהו פתח ל"ליברליות" יתר בהעלאת טענות ל"הרמת מסך" בין חברה לבין בעלי מניותיה? לדוגמא, בעל מניות (100%) בחברה שלה עודף זיכוי מס חוץ יעביר נכס שהרווח בגינו חייב בישראל ושלא נוכה מס בגינו בחו"ל, לחברה רק מן הטעם של ניצול עודף זיכוי המס. לכאורה ההלכה שנקבעה טובה גם למקרה שכזה.