ביום שני, ה 14 ביוני 2010 ערך משרדינו כנס בשיתוף עם פורום CFO שדן בממשק בין תקני ה – IFRS לדיני המס הישראלים. בעקבות חקיקת הוראת השעה שהוטמעה לאחרונה בפקודת מס הכנסה נקבע כי בחישוב ההכנסה החייבת לצרכי מס לשנים 2007, 2008 ו – 2009 לא יחול תקן חשבונאות מס' 29, שמשמעותו אי החלת כללי ה – IFRS שטרם אומצו בתקינה הישראלית לצרכי דיני המס הישראלים. בחקיקת הוראת השעה עשה המחוקק הישראלי לראשונה שימוש בכלי חקיקתי לקביעת הוראות מיוחדות בדיני המס הגוברות על כללי החשבונאות ועוד קבע זאת בחקיקה רטרואקטיבית. לצד הוראת השעה פרסמה רשות המסים הוראת ביצוע שמטרתה לבאר ולהקל על אופן התאמת הרווח המדווח בדוחות הכספיים לרווח המדווח לצרכי מס.

בהרצאתי סקרתי את שלושת הגישות לתיאום המופיעות בהוראת הביצוע ואופן היישום בפועל בכל אחת מהחלופות. בהרצאה משולבת של שותפת המחלקה המקצועית במשרדנו, רו"ח יעל ג'רסי, שותפי למחלקת מסים רו"ח שלומי זהבי ועבדכם הנאמן סקרנו את פערי הדיווח בין התקינה הבינלאומית החדשה לתקינה הישראלית והשלכות המס ביישום אותם תקנים, תוך מתן דגש לאבחנה לגבי נושאים בהן קיימת כבר תקינה ישראלית מבוססת IFRS לבין נושאים שלגביהן קיימת רק תקינה בינלאומית בלבד. רו"ח משה פרץ, שותף ומנהל ראש המחלקה המקצועית במשרדינו עדכן את משתתפי הכנס בהרצאתו אודות חידושים וההתפתחויות הצפויים בתקני ה – IFRS וכן מה צופן לה העתיד בתחום אותה תקינה. משה גם סקר את ההצעה לתקן חשבונאות מס' 32 בדבר אימוץ תקן הדיווח הכספי הבינלאומי לישויות קטנות ובינוניות (IFRS FOR SME). שני המרצים האורחים שלנו בכנס היו: רו"ח אודי לוריא, חבר בועדת הדיווחים של פורום CFO ופורום התקינה הבינלאומית של רשות המסים שהציג בהרצאתו את המשמעויות הפרקטיות של הוראת השעה מהפן של מנהלי הכספים וסקר את המלצותיו הראשונות של הפורום המשותף. רו"ח דב ספיר יו"ר הועדה המקצועית של המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות קרא מעל הבמה לאנשי רשות המסים לאמץ את הוראות התקינה הבינלאומית בדבר פחת לפי גישת הרכיבים והכרה בהפרשה להתחייבויות וכן הדגיש במהלך דבריו את אובדן הזמן היקר שירד לטמיון בקליטת תקני ה – IFRS לתוך דיני המס הישראלים עד להשלמת צוותי הפורום המשותף.

ברצוני להודות לשותפינו המכובדים  ולמאות המשתתפים שנכחו בכנס. כמיטב המסורת של הכנסים במשרדינו מצורפים בזאת המצגות שהועברו במהלך יום העיון. 

נתראה בכנסים הבאים.
אבי

ביום חמישי האחרון התפרסם פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בן ארי. בתמצית, מדובר בחברה שהוחזקה עד למועד מסוים בידי שני בעלי מניות בחלוקה של  68% (בעל השליטה הקודם) ו-32% (בעל מניות המיעוט). בעל השליטה הקודם מכר את כל מניותיו לבעל מניות המיעוט. לחברה היו הפסדים מפעילות מסוימת שהופסקה זה מכבר (תפעול מוסך), אשר בעל מניות המיעוט, לאחר שהפך לבעל השליטה החדש, ביקש לקזזם כנגד רווחים מפעילות אחרת ש"הועברה" לחברה לאחר רכישת השליטה (פעילות בתחום הביטוח).

בית המשפט העליון קבע, כי בעל השליטה החדש רכש את השליטה בחברה ללא כל טעם מסחרי, אך יחד עם זאת, הוא נשא בחלק מההפסדים הכלכליים קודם להתרוקנות החברה מפעילותה הקודמת. בשונה מהפסיקה בעניין "רובינשטיין", שקבעה את מבחן "הטעם המסחרי", נקודת האיזון במקרה זה היא שונה. במקרה זה נמכרה שליטה לידי מי שהיה בעל מניות מיעוט בעת היווצרות ההפסדים, וכפועל יוצא מכך יש מקום לראות בו כמי שנשא בחלק מהסיכונים שנבעו מהווצרות ההפסדים לפי חלקו היחסי כבעל מניות מיעוט טרם הפיכתו לבעל השליטה החדש.

לפיכך, בית המשפט קבע כי ההפסד שיותר לקיזוז יעמוד על הסכום שמתקבל מהמכפלה של ההפסדים טרם שינוי השליטה בחברה בשיעור ההחזקה של בעל השליטה החדש כאשר היה בעל מניות המיעוט (דהיינו 32% * מלוא סכום ההפסדים).

פסיקה זו מפתיעה מעט משום שעד לפסיקה זו בית המשפט התיר או שלל קיזוז הפסדים לאחר שינוי בעלות. וזאת, מהטעם שככלל, הפסדים הינם נכס של החברה ולפיכך החברה יכולה לנצלם או שלא. החידוש הינו בכך שבית המשפט מצא עיגון להתרת חלק יחסי של ההפסדים.

בעקבות פסיקה זו, ראוי לדעתי לבחון סוף סוף את האפשרות "לפזר את הערפל" ולהגביר את הודאות העסקית בביצוע מיזוגים ורכישות בישראל, באמצעות עיגון של נושא קיזוז ההפסדים בעקבות שינוי/ העברת שליטה בחברה, במסגרת החקיקה הראשית, שם לכאורה מקומו, בדומה לדין במדינות אחרות.

בהקשר זה נראה, שנגזרת משמעותית נוספת של פסיקה זו עשויה להיות האופן שבו ישקיף בית המשפט העליון, באספקלריה של דיני המס, על היחס שבין בעלי המניות לבין החברה אשר את מניותיה הם מחזיקים, אשר אמורים להיות, הן לפי דיני החברות והן לפי דיני המס, נפרדים לחלוטין ובעלי אישיות משפטית נפרדת. האם פסיקת בית המשפט העליון מהווה פתח לפגיעה מסוימת לכאורה, לפחות מבחינת דיני המס, ב"מסך ההתאגדות" בין חברה לבין בעלי המניות? האם זהו פתח ל"ליברליות" יתר בהעלאת טענות ל"הרמת מסך" בין חברה לבין בעלי מניותיה? לדוגמא, בעל מניות (100%) בחברה שלה עודף זיכוי מס חוץ יעביר נכס שהרווח בגינו חייב בישראל ושלא נוכה מס בגינו בחו"ל, לחברה רק מן הטעם של ניצול עודף זיכוי המס. לכאורה ההלכה שנקבעה טובה גם למקרה שכזה.

קוראי הבלוג היקרים. רציתי להסב את תשומת לבכם לפסק דינו של בית משפט עליון שנתקבל בתחילת השבוע בעניינה של פי גלילות מסופי נפט וצינורות בע"מ (ע"א 8301/04) בו הפכה כבוד השופטת ארבל את פסיקתה מלפני שנה (הלכת פז-גז) וקבעה כי במקרה של הערעור הנוכחי יותרו הוצאות המימון בגין הלוואה שנטלה החברה לצורך חלוקת דיבידנד. המשך »