קוראים יקרים,

אני שמח לעדכן אתכם, שגם השנה כמו בשנה קודמת, נקיים יום עיון בנושא: יישום IFRS בישראל שבו נדון בהתפתחויות, עדכונים והשלכות המשבר בשוקי ההון וכן בהיערכות לקראת פרסום הדוחות הכספיים השנתיים הראשונים הערוכים לפי IFRS.

ביום העיון, שייערך ביום שלישי 2 בדצמבר 2008, יתארחו ד"ר משה ברקת, מנהל מחלקת תאגידים ברשות ניירות ערך, אשר יתייחס לנושא יישום IFRS בישראל מנקודת ראותה של רשות ניירות ערך, Tony Debell מהפירמה האנגלית - PwC UK, אשר ירצה על הנעשה במוסדות ה- IASB ועל ההשלכות צפויות של התקינה הבינלאומית החדשה בנושא רכישות ומיזוגים, לרבות ההיערכות הנדרשת לאימוצה, ולבסוף, רגינה אונגר, משנה למנכ"ל ו- CFO, שרם פודים גרופ בע"מ, ויו"ר וועדת דיווחים בפורום CFO, אשר תרצה על יישום IFRS בישראל והפעם מנקודת ראותה של חברה מדווחת.

בנוסף, יכלול הכנס סקירה רחבה של יעל ג'רסי (שותפה במחלקה המקצועית) ושלי לגבי החידושים וההתפתחויות ביישום IFRS, השלכות המשבר בשוקי ההון על הדיווחים הכספיים, וההיערכות הנדרשת לקראת הדיווח השנתי הראשון לפי IFRS.
בטוחני כי תמצאו עניין רב בתכני הכנס ואני מזמין אתכם להקדים ולהירשם באתר ההרשמה: www.reg.co.il/ifrs08.

אשמח לראותכם בכנס.

שלכם,
משה פרץ

היוון עלויות - עלויות אשראי ועלויות אחרות

שלום לכולם,

להלן פוסט נוסף בסדרת הפוסטים, אשר דנה ומפרטת את ממצאי הסקר שערכנו בדבר השלכות אימוץ תקני ה- IFRS על דוחותיהן הכספיים של חברות ציבוריות בישראל, כפי שדווחו על-ידי החברות במסגרת דוחות הדירקטוריון שלהן ליום 30 ביוני 2007.

במסגרת פוסט זה אעסוק בסוגיית היוון עלויות אשראי ואחרות, והפערים הנובעים מהמעבר לתקינה הבינלאומית הנוגעים לעניין זה. להלן שני גרפים המראים את מספר החברות בסקר אשר דיווחו על השלכה כלשהי על דוחותיהן הכספיים הנובעת מנושאים אלו.

ההסברים לפערים:

1. היוון עלויות אשראי
   התקינה החשבונאית הישראלית (תקן חשבונאות ישראלי מספר 3 - "היוון עלויות אשראי") מחייבת היוון עלויות אשראי בהתקיים תנאים מסוימים. לעומת זאת, התקינה החשבונאית הבינלאומית הנוכחית (23 IAS - "Borrowing Costs") מאפשרת בחירה במדיניות חשבונאית: מחד, היא מעודדת אי היוון עלויות אשראי ל"נכסים כשירים", וזקיפתן במועד התהוותן לרווח והפסד, אך מאידך, היא מאפשרת היוון שלהן בהתקיים תנאים מסוימים. בנוסף, תנאי ההיוון של עלויות אשראי ל"נכסים כשירים" מסוימים (ובפרט, ההגדרה של המונח "נכס כשיר" שבגינו ניתן להוון עלויות אשראי) הינם שונים בין שתי מערכות התקינה החשבונאיות (הישראלית והבינלאומית), כאשר התנאים שנקבעו בתקינה החשבונאית הישראלית חמורים יותר מאלה שנקבעו בתקינה החשבונאית הבינלאומית. בהתאם, ייתכן, שתנאי היוון עלויות אשראי לפי IAS 23 התקיימו בחברות מסוימות בעת המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS, ואלה יכולות היו להוון עלויות אשראי לנכסים, למרות שלפי התקינה החשבונאית הישראלית הן זקפו באופן שוטף עלויות אלו לדוח רווח והפסד.
   כפי שעולה מהסקר, שש מתוך החברות שנכללו בסקר, שציינו שתבחרנה במדיניות היוון עלויות אשראי לפי התקינה החשבונאית הבינלאומית, דיווחו על כך שהן תהוונה עלויות אשראי נוספות על אלו שהוונו על ידיהן לפי התקינה החשבונאית הישראלית. חברות אלו הן בעיקר חברות מתחום הנדל"ן והבינוי וחברות השקעות (בפרט אלו שמחזיקות אף הן בחברות נדל"ן). הסיבה לכך נעוצה בעיקר בתנאים הקלים יותר בתקינה החשבונאית הבינלאומית להגדרת "נכס כשיר", בהשוואה לתנאים שנקבעו בתקינה החשבונאית הישראלית (לדוגמא, הדרישה בתקינה הישראלית של משך הקמת הנכס הכשיר של למעלה משלוש שנים). בחברות נדל"ן קיימים פרויקטים, שזמן הקמתם הינו נמוך משלוש שנים, ובהתאם, לפי התקינה החשבונאית הישראלית, לא ניתן היה להוון בגינם עלויות אשראי; עניין שהתאפשר לראשונה עם אימוץ התקינה החשבונאית הבינלאומית. השפעת היוון עלויות האשראי למועד המעבר לדיווח לפי תקני ה-IFRS היא, כמובן, בדרך של הגדלת הנכסים (הפרויקטים) למועד המעבר כנגד הגדלת יתרת העודפים של החברה (תוך מתן ביטוי, ככל שנדרש, למסי הכנסה נדחים).
   כמו כן, שתיים מהחברות שנכללו בסקר ציינו שהן תבחרנה, על פי התקינה החשבונאית הבינלאומית, במדיניות של אי היוון עלויות אשראי.          

   חשוב לציין, ש- IAS 23 תוקן לאחרונה, ולפי גרסתו המעודכנת, שתיכנס לתוקף מחייב החל מתחילת שנת 2009 (עם אפשרות לאימוץ מוקדם), היוון עלויות אשראי יהיה מחויב בהתקיים תנאים מסוימים (קרי, בדומה לנעשה בתקינה החשבונאית הישראלית, לא תהיה אפשרות לבחירת מדיניות חשבונאית בנושא זה). בהתאם, עם המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS, חברות ישראליות היו יכולות לבחור לאמץ את IAS 23 במתכונתו הנוכחית (ורק ב- 2009 לעבור וליישם את הגרסה המעודכנת), או לאמץ מוקדם, כבר בעת המעבר לראשונה לדיווח לפי תקני ה- IFRS, את התקן המעודכן. חברות שבחרו באימוץ מדיניות של זקיפת מלוא עלויות האשראי לדוח רווח והפסד, תצטרכנה, החל משנת 2009, לשנות את מדיניותן החשבונאית בנושא, ולהוון עלויות אשראי ל"נכסים כשירים" בהתקיים התנאים שנקבעו ב- IAS 23 המתוקן.

2. היוון עלויות שאינן עלויות אשראי
   היוון עלויות שאינן עלויות אשראי כנכס במאזן, לפי תקני ה- IFRS, מצריך עמידה בדרישות מחמירות יותר לעומת אלו שבתקינה החשבונאית והפרקטיקה הישראלית בנושא זה. בהתאם, שבע מתוך החברות שנכללו בסקר ציינו, שבעת המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS, עלויות מעין אלו, שהוונו ונדחו לפי התקינה החשבונאית הישראלית (בעיקר עלויות שיווק ומכירה), ייזקפו כהוצאה מיידית לפי התקינה החשבונאית הבינלאומית (משמע, הקטנת הנכסים במאזן למועד המעבר לדיווח לתקני ה-IFRS כנגד הקטנת יתרת העודפים ומתן ביטוי, ככל שנדרש, למסי הכנסה נדחים).

בשולי הדברים אציין כי לאחרונה סיימנו לבצע סקר נוסף הדן בהשלכות אימוץ תקני ה- IFRS על דוחותיהן הכספיים של חברות ציבוריות בישראל. הסקר החדש מתבסס על דיווחים עדכניים של החברות במסגרת דוחותיהן הכספיים לרבעון הראשון של שנת 2008.

על ממצאים שעלו מהסקר החדש ארחיב בפוסטים הבאים.

בברכת שנה טובה, מוצלחת ומבורכת,

שלכם,
משה

שלום לכולם,

כידוע, מזה זמן מה מתקיים בארה"ב דיון ציבורי באשר לאפשרות של אימוץ תקני ה- IFRS על ידי חברות ציבוריות בארה"ב. בימים האחרונים עשתה רשות ניירות ערך בארה"ב (ה- SEC) צעד חשוב לקראת מטרה זו. ה- SEC קיבלה החלטה, פה אחד, ביום רביעי האחרון, לפנות לציבור על מנת לקבל את תגובותיו בנוגע לפרסום של ה-SEC שיתייחס לאימוץ אפשרי של תקני ה- IFRS בארה"ב. הפרסום האמור יכלול:
(1) הצעה למפת דרכים באשר לאפשרות של אימוץ מחייב של תקני ה- IFRS על-ידי חברות ציבוריות בארה"ב;
(2) הצעה לחקיקה שתאפשר לחברות ציבוריות מקומיות (Domestic Issuers), העומדות
בקריטריונים מסוימים, לבחור לדווח לפי תקני ה- IFRS (עוד קודם למועד האימוץ המחייב המוצע).

הצעה למפת דרכים

ההצעה למפת הדרכים חותרת לאפשרות של אימוץ מחייב של תקני ה- IFRS על ידי חברות ציבוריות בארה"ב החל משנת 2014, אך מגדירה מספר אבני דרך שיש להשיגן לפני שה- SEC תחייב את אימוץ תקני ה- IFRS על ידי כל החברות הציבוריות בארה"ב כאמור. בהקשר לכך קובעת ההצעה, שה- SEC תשב מחדש על המדוכה בשנת 2011 על מנת להחליט האם אבני הדרך הושגו, האם יש מקום לקבוע מועד אימוץ מחייב של תקני ה- IFRS לכל החברות הציבוריות והאם יש מקום להרחיב את האפשרות לאימוץ מוקדם של תקני ה-IFRS לאוכלוסיה רחבה יותר של חברות.

אבני הדרך שנקבעו במסגרת ההצעה למפת הדרכים הינן:

• המשך השיפורים לתקני ה- IFRS;
• מימון עצמאי של ה- International Accounting Standards Committee Foundation (IASCF) - המוסד המפקח על המוסד הבינלאומי לתקינה בחשבונאות (ה- IASB);
• שיפור היכולת של הנתונים האינטראקטיביים (XBRL) לקבל נתוני IFRS;
• התקדמות מספקת בהכשרה ולימוד של ה- IFRS בארה"ב.

הצעה לחקיקה שתאפשר אימוץ מוקדם של תקני ה- IFRS בארה"ב

ההצעה האמורה תאפשר למספר מוגבל של חברות ציבוריות מקומיות בארה"ב, לדווח לפי תקני ה- IFRS החל מהשנים הכספיות המסתיימות בתאריך ה- 15 בדצמבר 2009 או לאחר תאריך זה. החברות הציבוריות המקומיות שתוכלנה לבחור באפשרות זאת, תהינה חייבות לעמוד בשני תנאים מצטברים:

1. החברה נכללת בין 20 החברות הגדולות בתעשייה בה היא פועלת, כאשר מדידת גודל החברה תעשה לפי שווי השוק שלה (Market Capitalization); ו-
2. רוב החברות מבין 20 החברות הגדולות במסגרת אותה תעשייה (על בסיס שווי השוק שלהן) מדווחות לפי תקני ה- IFRS.

חברה שעומדת בתנאים המצטברים הנ"ל ורוצה לאמץ מוקדם את תקני ה- IFRS, צריכה לפנות ל- SEC לשם קבלת מכתב המציין שאין ל- SEC התנגדות ליישום תקני ה- IFRS על ידי אותה חברה.
לפי הערכת ה- SEC, לפחות 110 חברות רב-לאומיות, הפועלות ב-34 תעשיות שונות, תעמודנה בתנאים האמורים.

ההצעה לחקיקה תקבע שתי חלופות גילוי אפשריות בהתייחס לחברות הבוחרות לאמץ מוקדם את תקני ה- IFRS:

1. החברות תיישמנה את הוראות התקן הבינלאומי הדן באימוץ לראשונה של תקני ה- IFRS ) IFRS 1), ותכלולנה, באופן חד פעמי, ביאור התאמה בין תקני ה- IFRS לבין כללי החשבונאות המקובלים בארה"ב (U.S GAAP), במסגרת הדוחות הכספיים הראשונים שלהן שיהיו ערוכים לפי תקני ה- IFRS.
2. החברות תכלולנה, על בסיס מתמשך, ביאורי התאמה כאמור, בלתי מבוקרים, בהתייחס לכל אחת מ- 3 השנים הכלולות בדוחות התקופתיים השנתיים שלהן (Form 10-K).

ה- SEC מתכוונת לבחור באחת מתוך שתי החלופות הנ"ל, לאחר שתביא בחשבון את ההערות שיתקבלו מהציבור.
מצ"ב לעיונכם קישור ל- Press Release שפורסם בנושא באתר ה- SEC.

בברכה,
משה

גולשים יקרים,

למרות שהנושא בו אדון בפוסט זה אינו קשור ישירות לתקני ה-IFRS, מצאתי לנכון להעלותו לבלוג וזאת מפאת החשיבות הרבה שעשויה להיות לו לתאגידים מדווחים (תאגידים שניירות ערך שלהם הוצעו כבר בעבר לציבור על פי תשקיף ובהתאם חלות עליהם חובות הדיווח השוטפות לפי סעיף 36 לחוק ניירות ערך; להלן – "תאגידים מדווחים") המעוניינים לפרסם תשקיף להצעת ניירות ערך נוספים שלהם לציבור, כפי שאפרט בהמשך.

ב- 15 ביוני 2008 פורסמו ברשומות תקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת תשקיף – מבנה וצורה), (תיקון), התשס"ח – 2008 (להלן – "התקנות החדשות").
התקנות החדשות מתקנות את תקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת התשקיף – מבנה וצורה), התשכ"ט – 1969 (להלן – "התקנות העיקריות") במספר נושאים.

אחד התיקונים העיקריים שנכללו בתקנות החדשות נוגע להבחנה בין הדרישות שתהיינה מתאגיד מדווח לבין הדרישות שתהיינה מתאגיד שזוהי לו ההצעה הראשונה של ניירות ערך לציבור (להלן – "IPO"), לגבי הדוחות הכספיים שיכללו בתשקיף. הבחנה זו עשויה להקל מאוד על תאגידים מדווחים בבואם לפרסם תשקיף להצעת ניירות ערך נוספים שלהם לציבור.

פרק י' לתקנות העיקריות דן בדוחות הכספיים שנתיים ודוחות הביניים שייכללו בתשקיף. פרק זה מפרט את התקופות והתאריכים שאליהם יתייחסו הדוחות הכספיים שיכללו בתשקיף, בהתאם לתאריך התשקיף ולפער בינו ובין תאריך הדוח השנתי אשר ייכלל בו, וקובע, בין היתר, כי כל הדוחות שנדרשים להיכלל בתשקיף (לרבות דוחות הביניים הרבעוניים) יהיו ערוכים במתכונת הדוח השנתי ובהתאם להוראות תקנות ניירות ערך (עריכת דו"חות כספיים שנתיים) – התשנ"ג – 1993.

בהקשר זה, בתקנות החדשות התווסף פרק חדש שנקרא: "פרק י'1: דוחות כספיים שייכללו בתשקיף של תאגיד מדווח" ובו נקבע כדלקמן:

"60ב. (א)  בתשקיף שבו מוצעים ניירות ערך של תאגיד מדווח, ייכללו הדוחות הכספיים כאמור בפרק י', אלא אם כן נכללו בו הדוחות הכספיים שבדוח התקופתי של המנפיק לשנה האחרונה שהסתיימה לפני מועד הגשת התשקיף, דוחות כספיים ביניים שלו ואירועים לאחר תאריך המאזן שדווח עליהם לאחר מועד הדוח התקופתי האחרון; לעניין תקנת משנה זו, "דוחות כספיים ביניים" – כהגדרתם בתקנות דוחות תקופתיים ומיידיים.
(ב)   כל הדוחות האמורים בתקנת משנה (א) יקיימו את כל אלה:
(1)  ייחתמו סמוך למועד התשקיף;
(2)  יהיו סקורים בידי רואה חשבון או מבוקרים בידו;
(3)  דוח הסקירה או דוח המבקרים של רואה החשבון יובא בתשקיף ויצוין בו כי רואה החשבון הסכים לכללו בתשקיף."

המשמעות העיקרית של האמור לעיל הינה, שתאגיד מדווח יוכל לבחור בעת פרסום תשקיף, לכלול בו את הדוחות הכספיים השנתיים האחרונים שלו ודוחות כספיים ביניים שלו ואירועים לאחר תאריך המאזן  שדווח עליהם לאחר מועד הדוח התקופתי האחרון באופן שפורט לעיל, וזאת חלף עריכת דוחות כספיים במיוחד לתשקיף במתכונת שחייבה עד כה במסגרת פרק י' לתקנות העיקריות, אשר, כאמור לעיל, כוללת מתן פירוטים וגילויים במתכונת של דוחות כספיים שנתיים גם בגין נתוני דוחות הביניים הרבעוניים הנכללים בתשקיף.
 
הבחירה האמורה הינה, כאמור לעיל, נחלתו של תאגיד מדווח בלבד. לעומתו, תאגיד המפרסם תשקיף במסגרת IPO, יהיה מחויב לפעול במתווה של הוראות פרק י' לתקנות העיקריות כאמור לעיל.

בהקשר זה, ובהתייחס לתשקיפים שיפורסמו על ידי תאגידים לאורך תקופת מעבר של אימוץ תקני ה-IFRS בישראל, תשומת לבכם מופנית להוראות תקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף, מבנהו וצורתו) (הוראת שעה), התשס"ז – 2006 (מצ"ב קישור לנוחיותכם: http://www.isa.gov.il/Download/IsaFile_1895.pdf) וכן למסמך מענה לשאלות שכיחות ( FAQ 8 )בנושא – "הבהרה לעניין דוחות כספיים שיצורפו לתשקיפים" שפורסם על ידי רשות ניירות ערך בדצמבר 2007 (מצ"ב קישור לנוחיותכם: http://www.isa.gov.il/Download/IsaFile_2369.pdf).

תחילתן של התקנות החדשות הינה 30 יום ממועד פרסומן.

לנוחיותכם, מצ"ב קישור לפרסום ברשומות של התקנות החדשות (עמודים 993-995).
http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/A2DFB997-D46F-45A5-8CD5-FF539496FE76/10877/6680.pdf

שלכם,

משה פרץ

גולשים יקרים,

בינואר השנה, במסגרת כנס השקת ה- IFRS שארגנו לשכת רואי חשבון, רשות ניירות ערך והמוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות, התארחו בכירים מארבע פירמות ראיית החשבון הגדולות בעולם (ה- Big 4), וביניהם, מר קירן פוינטר – יו"ר PwC בריטניה.

כידוע, ה- IFRS אומץ בבריטניה בשנת 2005. בהקשר לכך, במסגרת ראיון שנערך עם מר פוינטר ושפורסם בגלובס, התייחס מר פוינטר, בין היתר, לממצאי סקר, שהתבצע בבריטניה ב- 2007 על ידי PwC ומכון מחקר מסוים, בקרב מנהלי כספים של חברות מרשימת ה- FTSE 350, בנוגע לרשמים מהתנסותם ביישום לראשונה של תקני ה- IFRS בבריטניה.

אנו בישראל, כמחצית השנה לאחר תחילת אימוץ תקני ה-IFRS, עשויים למצוא בממצאי הסקר האמור נקודות השקה לא מעטות.

מצ"ב קישור לכתבה האמורה.

קריאה מהנה,

שלכם,

משה פרץ

התחייבויות בגין סיום יחסי עובד מעביד

להלן פוסט נוסף הדן בממצאי הסקר שערכנו בדבר השלכות אימוץ תקני ה- IFRS על דוחותיהן הכספיים של חברות ציבוריות בישראל, כפי שדווחו על-ידי החברות במסגרת דוח הדירקטוריון שלהן ליום 30 ביוני 2007.
בפוסט זה נדון בטיפול החשבונאי לפי התקינה הבינלאומית בהתחייבויות בגין סיום יחסי עובד מעביד.

בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים בישראל (גילוי דעת מספר 20 – "הטיפול החשבונאי וכללי הדיווח לגבי פיצויי פיטורים, פיצויי פרישה ופנסיה"), התחייבויות של חברות לעובדיהן בגין פיצויי פרישה מחושבות על בסיס גישת ה- "Shutdown" (כלומר, על בסיס הסכום שהיה על החברה לשלם במועד המאזן, אילו החברה הייתה מחליטה באותו מועד לפטר את כל עובדיה. קרי, בהתחשב בוותק ובמשכורת האחרונה של כלל העובדים).
לעומת זאת, הטיפול החשבונאי בהתחייבות בגין יחסי עובד מעביד לפי IAS 19 – "Employee Benefits" (להלן – IAS 19) הינו כדלקמן:

IAS 19 מבחין בין "תוכנית להטבה מוגדרת" לבין "תוכנית להפקדה מוגדרת":

• תוכנית להטבה מוגדרת – תוכנית הטבה לאחר סיום העסקה, לפיה מחויבת הישות לספק הטבות מוסכמות לעובדים נוכחיים ולעובדים לשעבר, בה הסיכון האקטוארי (שהטבות יעלו יותר מהחזוי) וסיכון ההשקעה (שנכסים שהושקעו לא יספיקו על מנת לשלם את ההטבות החזויות), חלים, במהות, על הישות (דוגמא לכך הינה התחייבות בגין סיום יחסי עובד מעביד שאינה בגדר סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים).
חישוב ההתחייבויות בגין סיום יחסי עובד מעביד לפי IAS 19 לגבי תוכנית להטבה מוגדרת נעשה על בסיס הערכה אקטוארית, הלוקחת בחשבון פרמטרים שונים (כגון: תקופת העבודה הצפויה, העלאות השכר העתידיות, שיעור היוון, שיעורי הפיטורים, שיעורי הפרישה מרצון וכו'). מנגד, נמדדים "נכסי התוכנית", כהגדרתם ב- IAS 19, על בסיס שוויים ההוגן. במאזן יקוזז השווי ההוגן של "נכסי התוכנית" (כהגדרתם ב- IAS 19, אם יש כאלה), שמהם המחויבות צריכה להיות מסולקת, מערכה של המחויבות בגין הטבה מוגדרת (שתימדד כאמור לעיל) לתאריך המאזן.

• תוכנית להפקדה מוגדרת – הינה תוכנית הטבה לאחר סיום העסקה, שלפיה ישות משלמת תשלומים קבועים לישות נפרדת (קרן), מבלי שתהיה לה מחויבות משפטית או משתמעת לשלם תשלומים נוספים, אם לקרן לא יהיו מספיק נכסים כדי לשלם את כל הטבות העובד, המתייחסות לשירות העובד בתקופה השוטפת ובתקופות הקודמות. בהתאם, בתוכנית הפקדה מוגדרת, הסכום של הטבות לאחר סיום העסקה שיקבל העובד נקבע לפי סכום ההפקדות שהופקדו על ידי הישות (ויתכן גם על ידי העובד) לתוכנית הטבה או לחברת ביטוח, ביחד עם תשואה על ההשקעה הנובעת מההפקדות. כתוצאה מכך, סיכון אקטוארי (שההטבות תהינה נמוכות מהחזוי) וסיכון השקעה (שנכסים שהושקעו לא יספיקו על מנת לשלם את ההטבות החזויות) חלים על העובד (דוגמא לכך הינו מקרה בו ההתחייבות בגין יחסי עובד מעביד הינה בגדר סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ובהתאם, החברה אינה מחויבת כלפי העובד בגין פיצויי פיטורים מעבר להפקדותיה השוטפות עבורו בגין מרכיב זה).
בהתאם, בתוכניות להפקדה מוגדרת, הדיווח על מחויבות הישות בכל אחת מהתקופות נקבע רק על בסיס הסכומים שיש להפקיד בגין אותה תקופה. במרבית המקרים, הטיפול החשבונאי כאמור לגבי תוכנית הפקדה מוגדרת לפי IAS 19 אינו שונה מהותית מהטיפול שהיה מקובל לגבי תוכניות כאמור לפי כללי החשבונאות המקובלים בישראל.
מספר רב של חברות שנכללו בסקר, צפו שסכום ההתחייבות בגין סיום יחסי עובד–מעביד לפי IAS 19, שמהווה תוכנית להטבה מוגדרת, יהיה נמוך מסכום ההתחייבות האמורה לפי כללי החשבונאות המקובלים בישראל.
 
בהקשר לכך, IAS 19 מאפשר לחברות לבחור אחת מבין שלוש החלופות הבאות לצורך הטיפול החשבונאי ברווחים/הפסדים אקטואריים (שמהווים רווחים/הפסדים שנוצרים כתוצאה מהבדלים בין ההנחות האקטואריות הקודמות לבין מה שהתרחש בפועל והשינויים שחלו בהנחות האקטואריות):

1. שיטת המסדרון-הרצועה ("החלקת" הרווחים/ההפסדים האקטואריים על פני התקופות העתידיות, עד לתקרות מסוימות הקבועות ב- IAS 19, ובהתאם, הכרה חלקית ברווחים/הפסדים אלה);
2. הכרה במלוא הרווחים/ההפסדים האקטואריים בדוח רווח והפסד;
3. זקיפת הרווחים/ההפסדים האקטואריים ישירות להון (לא יוכרו כלל ברווח והפסד – לא בתקופה הנוכחית ולא בעתיד).

רק מעטות מהחברות שנכללו בסקר ציינו במפורש את השיטה שצפויה להיבחר על ידיהן לטיפול ברווחים/הפסדים האקטואריים.

להלן פירוט החלופות שצוינו כחלופות שצפויות להיבחר על ידי אותן חברות:

כפי שניתן להבחין, מתוך 14 החברות שציינו במפורש את החלופה שצפויה להיבחר על ידיהן כאמור – רובן (11 חברות) ציינו שיבחרו ליישם את שיטת המסדרון/הרצועה בעוד שרק מיעוטן (3 חברות) ציינו שיבחרו במדיניות זקיפת הרווחים/ההפסדים האקטואריים ישירות להון העצמי, ואף לא אחת ציינה במפורש כי תבחר ביישום השיטה המכירה במלוא הרווחים/ההפסדים האקטואריים בדוח רווח והפסד.

שלכם,

משה

—————————–  

נקודה לתשומת לב!
לפי הנחיית הרשות, הגילוי שניתן בדבר המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS הינו בגין ההשפעות המהותיות בלבד. בנוסף, במסגרת הדיווחים שנכללו בנושא, ציינו חברות רבות שבשלב זה אין בידן מידע בדבר ההשפעה של יישום המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS על עניינים מסוימים, וכן שייתכן שיתבררו על ידן בעתיד השפעות נוספות בהקשר למעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS. בהתאם, תוצאות הסקר מתבססות על אותן השפעות מהותיות שאותרו בשלב זה על ידי החברות, ואינן מתיימרות לשקף את כלל ההשפעות הצפויות בעת המעבר בפועל לדיווח לפי תקני ה- IFRS.
כמו כן יצוין, שהנתונים שנכללו בסקר ביחס לכל סעיף (לדוגמא, שינוי צפוי במטבע הפעילות עם המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS) נבחנו בהתייחס לחברות שציינו שלגביהן מושפע מהותית הסעיף המסוים כתוצאה מהמעבר. לא נבדקה, באופן כמותי, מידת מהותו של כל סעיף יחסית למדגם בכללותו או יחסית לחברות אחרות (דהיינו, כל חברה שדיווחה על שינוי צפוי בהקשר לסעיף מסוים, קיבלה את אותו משקל בסקר).

סוגיות הקשורות לסיווג נכסים פיננסיים כזמינים למכירה

שלום לכולם,

להלן פוסט נוסף בסדרת הפוסטים, אשר דנה ומפרטת את ממצאי הסקר שערכנו בדבר השלכות אימוץ תקני ה- IFRS על דוחותיהן הכספיים של חברות ציבוריות בישראל, כפי שדווחו על-ידי החברות במסגרת דוחות הדירקטוריון שלהן ליום 30 ביוני 2007.

בפוסט זה נדון בטיפול החשבונאי לפי התקינה הבינלאומית בהשקעות בנכסים פיננסיים אשר מסווגים כנכסים פיננסיים זמינים למכירה.
בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים בישראל (גילוי דעת מספר 33 של לשכת רואי חשבון בישראל בדבר הטיפול החשבונאי וכללי הדיווח לגבי ניירות ערך הרשומים למסחר בבורסה לניירות ערך ותעודות השתתפות בקרנות השקעה בנאמנות, על תיקוניו במסגרת גילוי דעת מספר 44), על החברה המשקיעה בניירות ערך סחירים שההחזקה בהן אינה מגיעה לכדי "השפעה מהותית" לבחון במועד ההשקעה את מטרתה, ולקבוע - האם הנכס שנרכש הינו השקעת קבע (שתימדד לפי העלות בניכוי ירידות ערך שאינן בעלות אופי זמני, במידה והיו, שיזקפו לדוח רווח והפסד) או השקעה שוטפת (שתימדד לפי שווי השוק שלה, כאשר השינויים בשווי השוק יזקפו לדוח רווח והפסד). במידה שמדובר בנכסים פיננסיים שאינם סחירים (כדוגמת השקעה במניות של חברה פרטית, שהחזקת החברה בה אינה מגיעה לכדי "השפעה מהותית"), הטיפול החשבונאי יהיה כבהשקעת קבע (ראה/י לעיל).
לעומת זאת, על פי התקינה החשבונאית הבינלאומית (IAS 39 – "Financial Instruments: Recognition and Measurement"), ככלל, אין הבחנה בין נכסים פיננסיים סחירים לבין כאלה שאינם סחירים. IAS 39 קובע כי נכסים פיננסיים יסווגו לפי אחת מארבע הקטגוריות הבאות:

• שווי הוגן כנגד רווח או הפסד (קטגוריה שכוללת מכשירים פיננסיים נגזרים, השקעות שוטפות המוחזקות למטרת מסחר, או השקעות שיועדו כמכשיר בשווי הוגן כנגד רווח והפסד, בהתקיים תנאים מסוימים. ייעוד כאמור מחויב להיעשות במועד ההשקעה במכשיר ולא בדיעבד, למעט במועד המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS) – נכסים אלו יוצגו לפי שווים ההוגן כאשר שינויים בשווי ההוגן יזקפו לדוח רווח והפסד;
• הלוואות וחייבים – (קטגוריה שכוללת נכסים פיננסיים לא נגזרים, בעלי תשלומים קבועים או ניתנים לקביעה, שאינם מצוטטים בשוק פעיל, למעט סוגי נכסים כאמור המפורטים ב- IAS39) - יוצגו לפי עלות מופחתת, לפי שיטת הריבית האפקטיבית;
• השקעות מוחזקות לפדיון (קטגוריה שכוללת נכסים פיננסיים לא נגזרים, בעלי תשלומים קבועים או ניתנים לקביעה ובעלי מועד פדיון קבוע, שלישות יש כוונה מפורשת ויכולת להחזיקם עד למועד הפדיון, למעט סוגי נכסים כאמור המפורטים ב- IAS 39)– יוצגו לפי עלות מופחתת, לפי שיטת הריבית האפקטיבית;
• נכסים פיננסיים זמינים למכירה (קטגוריה שכוללת נכסים פיננסיים לא נגזרים שיועדו לקטגוריה זו או שאינם מסווגים לאחת מהקטגוריות האחרות האמורות לעיל) – יוצגו לפי שווים ההוגן כאשר שינויים בשווים ההוגן יזקפו ישירות להון (פרט להפסדים מירידת ערך, ריבית והפרשי שער שיוכרו בדוח רווח והפסד).

בהתאם, אחד השינויים המשמעותיים הצפויים במעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS, הינו המעבר למדידת השקעות במניות של חברות פרטיות לפי שוויין ההוגן (בדרך כלל כנגד ההון, מתוקף קטגוריית הנכסים הפיננסיים הזמינים למכירה), בעוד שבהתאם לכללי החשבונאות המקובלים בישראל, כאמור לעיל, טופלו השקעות אלו לפי שיטת העלות.

להלן פירוט כמות החברות שנכללו בסקר, בחתך של ענפי פעילות, אשר ציינו שבעקבות המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS הן צופות שהשקעותיהן תעבורנה להיות מטופלות במסגרת קטגוריית נכסים פיננסיים זמינים למכירה (במרבית המקרים האמורים ציינו החברות כי בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים בישראל ההשקעות האמורות טופלו לפי שיטת העלות):

חשוב להדגיש כי במקרים בהם, בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים בישראל, טופלו ההשקעות האמורות לפי שיטת העלות, במועד המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS, יגדלו בדרך כלל ערכי הנכסים/ההשקעות במאזני החברות, כנגד גידול מקביל בהון. מאידך, ההכרה ברווח בעת מימוש ההשקעות מטופלת באופן זהה, לעניין מדידת הרווח, בשתי מערכות התקינה החשבונאית (הישראלית, שטיפלה בהשקעה כבהשקעת קבע, והבינלאומית, שמטפלת בהשקעה כנכס פיננסי זמין למכירה) שכן, לפי IAS39, בעת מימוש ההשקעה שסווגה כנכס פיננסי זמין למכירה, כל הרווחים/הפסדים המצטברים שהוכרו קודם לכן בגין אותה השקעה ישירות בהון, יזקפו לדוח רווח והפסד. 

שלכם,

משה

חלפה לה שנה. לפני כשנה עלה במשרדנו הרעיון לכתוב בלוג, שיעסוק במהפכת הדיווח הכספי הבינלאומי, שהיתה אז בחיתוליה. "בלוג?" תהיתי. אמנם החשבונאות בכלל, ותקני ה- IFRS בפרט, כבודם במקומם מונח, אבל האם הם יצליחו "להחזיק" בלוג קבוע? האם אנשים באמת יכנסו לבלוג בלחיצת עכבר, כמדי שבוע, ויקראו תכנים בתחום, ילמדו מהם ואף יעלו תגובות ושאלות?
לאחר התלבטות, החלטתי שלא יזיק לנסות; מה גם שאולי בלוג כזה ינער קצת את התדמית האפרורית משהו של מקצוע ראיית החשבון, שדבקה בו שלא בצדק… לפחות לדעתי.
וכך זה התחיל, ומאז, חששותי התבדו; עד כה פרסמתי בבלוג 34 פוסטים (לא כולל זה הנוכחי) בתחום ה- IFRS, ואתם, למרבה שמחתי, הגבתם: החמאתם, שאלתם שאלות, התעניינתם.
ובינתיים, "גלגלי המהפכה" החלו לנוע: פורסמו הדוחות הכספיים של החברות הציבוריות לשנת 2006, לרבעונים של שנת 2007, ולא מזמן- לשנת 2007 כולה, אשר כללו גילויים ומידע בנוגע להשלכות הצפויות של אימוץ תקני ה-IFRS על החברות השונות, ברמות פירוט שנקבעו על-ידי המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות, בתקן חשבונאות מספר 29,  ועל-ידי רשות ניירות ערך, בסדרת מסמכי מענה לשאלות שכיחות (FAQs) שפרסמה.
לאורך כל תהליך אימוץ תקני ה-IFRS, אנו, במחלקה המקצועית של קסלמן וקסלמן, נתקלים, עוסקים ודנים באופן אינטנסיבי בסוגיות שונות בתחום התקינה החשבונאית הבינלאומית, שאת חלקן חלקתי אתכם באמצעות הבלוג.
והנה, עתה אנו "מעבירים הילוך" ומתקרבים למועד בו יפורסמו דוחות כספיים לרבעון הראשון של שנת 2008, שיהיו, לראשונה, ערוכים לפי תקני IFRS. זאת כבר לא הכנה לקראת אימוץ תקני ה- IFRS, ואלו אינם עוד "שיעורי בית"; זהו מבחן בזמן אמת ואבן דרך חשובה לתהליך אימוץ התקינה החשבונאית הבינלאומית בישראל, שטרם הסתיים, ושאת השלכותיו המלאות נוכל לראות רק בעוד מספר שנים.
עבורי, הפך הבלוג לחלק מהתהליך, ודרכו, אני נמצא בקשר בלתי אמצעי אתכם, מה שמאפשר לי להיווכח עד כמה תהליך אימוץ תקני ה- IFRS נוגע ורלוונטי לאנשים כה רבים: מנכ"לים, אנשי כספים בחברות, חברי דירקטוריונים, עורכי דין, סטודנטים וכמובן- רואי חשבון.
בהדרגה, הפכתי להיות כה מזוהה עם הבלוג, עד שבכל מקום אליו אני מגיע - הכיתה באוניברסיטה, הרצאות בפורומים שונים, דיונים מקצועיים - שואלים אותי עליו.
עברה שנה, שבה, לצד אינספור המונחים המקצועיים החשבונאיים המלווים אותי בעבודתי, אימצתי מונחים חדשים, כגון: "בלוג", "פוסט", "בלוג-ספירה", ועוד.
לסיכום שנה זו, אני רוצה להודות לכולכם על שליוויתם אותי, קראתם והגבתם, ואני מקווה שתמשיכו לעשות זאת גם בשנים הבאות.

שלכם,
משה פרץ

שלום לכולם,

לאחרונה עברנו סימן דרך נוסף במעבר לדיווח לפי התקינה הבינלאומית - עם פרסום הדוחות הכספיים לשנת 2007 של החברות הציבוריות, אשר במסגרתם נכלל ביאור בנוגע להשפעה הצפויה של יישום כללי ההכרה, המדידה וההצגה של תקני ה- IFRS על הדוחות הכספיים האמורים.

למעשה, זוהי הפעם הראשונה שהמידע בדבר השפעות המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS בוקר על ידי רואי החשבון של החברות.

תקופה זו הייתה תקופה לא קלה בכלל, הן לאנשי הכספים בחברות השונות והן לרואי החשבון שלהן, אשר נאלצו להתמודד, במקרים לא מעטים, עם סוגיות מורכבות, שלגבי חלקן, אופן יישום תקני ה-IFRS אינו חד-משמעי ועודו נמצא "על המדוכה" אצל הגופים המקצועיים השונים בארץ ובחו"ל.

אולם המלאכה עדיין לא הסתיימה ועלינו לשוב ו"לשנס מותניים", שכן אנו עומדים כעת לפני האתגר הבא בתהליך האימוץ והוא - הדוחות הכספיים של הרבעון הראשון לשנת 2008, אשר יהיו ערוכים במלואם לפי תקני ה- IFRS.

אציין כי תהליך אימוץ תקני ה- IFRS בישראל מעלה, לא אחת, סוגיות, שנראה כי הן סוגיות "רוחביות" המשותפות לחברות רבות בישראל, דוגמת סוגיות הנוגעות ל: חכירות קרקע ממנהל מקרקעי ישראל, התחייבויות בשל סיום יחסי עובד-מעביד, טיפול באגרות חוב המירות צמודות מדד ועוד.
בהקשר זה אציין לשבח את פעולתו הברוכה של המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות בליבון הסוגיות האמורות בין הגורמים המקצועיים השונים ובהעלאה על הכתב של נושאים "רוחביים" כאמור, לשם הנחלת הידע והמודעות באשר לעניינים אלו לכלל הציבור.

למרות כל "חבלי הקליטה" האמורים, בטוחני שלא ירחק היום בו נוכל כולנו להביט לאחור על תקופה מאתגרת זו ולומר: "היה כדאי!"

לסיום, ברצוני לאחל לכם ולבני משפחותיכם, חג אביב שמח ופורה!

שלכם,

משה פרץ

סוגיות הקשורות לטיפול בחברות מוחזקות – איחוד, איחוד יחסי, ושיטת השווי המאזני (3)

שלום לכולם,

להלן פוסט נוסף בסדרת הפוסטים, אשר דנה ומפרטת את ממצאי הסקר שערכנו בדבר השלכות אימוץ תקני ה- IFRS על דוחותיהן הכספיים של חברות ציבוריות בישראל, כפי שדווחו על-ידי החברות במסגרת דוחות הדירקטוריון שלהן ליום 30 ביוני 2007.

בהמשך לשני הפוסטים האחרונים, גם בפוסט זה אעסוק בטיפול החשבונאי בחברות מוחזקות, כאשר הפעם אדון בשתי סוגיות הנוגעות לאיחוד יחסי:

1. איחוד יחסי של חברה מוחזקת בשליטה משותפת

בהתאם לתקינה החשבונאית הישראלית (גילוי דעת 57 – "דוחות כספיים מאוחדים"), תנאי הכרחי לטיפול בהשקעה בחברה מוחזקת, במסגרת הדוחות הכספיים המאוחדים, לפי שיטת האיחוד יחסי, הינו קיום הסכמה חוזית לשליטה משותפת בין כל בעלי המניות של החברה המוחזקת. לעומת זאת, בהתאם לתקינה החשבונאית הבינלאומית (IAS 31 - "Interests in Joint Ventures"), די בכך שהסכם השליטה המשותפת יתקיים רק בין הגורמים השולטים בחברה המוחזקת (ולאו דווקא בין כל בעלי המניות שלה) על מנת שיתאפשר איחוד יחסי. ארבע מהחברות שנכללו בסקר ציינו כי עם המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS הן תשנינה את הטיפול החשבונאי המתייחס לחברות מוחזקות מסוימות שלהן, שלגביהן לא התקיימו, על פי התקינה החשבונאית הישראלית, התנאים לשליטה משותפת (בעקבות העדר הסכם בין כל בעלי המניות). החברות האמורות ציינו, כי לפי התקינה החשבונאית הישראלית מטופלות חברות מוחזקות אלה כחברות כלולות (וההשקעה בהן מדווחת, בהתאם, לפי שיטת השווי המאזני), ואילו בעת המעבר לדיווח לפי התקינה החשבונאית הבינלאומית הן תטופלנה כחברות בשליטה משותפת (שלגביהן מתאפשר, לפי תקני ה- IFRS, טיפול בדרך של איחוד יחסי, כמצוין להלן).

2. הצגה לפי שיטת השווי המאזני של חברה מוחזקת בשליטה משותפת
בהתאם לתקינה החשבונאית הישראלית (גילוי דעת 57), במסגרת הדוחות הכספיים המאוחדים של החברה, קיימת חובה לטפל בשיטת האיחוד היחסי בהשקעות בחברות מוחזקות בשליטה משותפת, אשר לגביהן קיימת בין כל בעלי המניות הסכמה חוזית לשליטה משותפת.
לעומת זאת, התקינה החשבונאית הבינלאומית (IAS 31 בנוסחו הנוכחי, ראה/י גם להלן), מאפשרת, בהקשר לחברות בשליטה משותפת, בחירה בין יישום שיטת האיחוד היחסי לבין יישום שיטת השווי המאזני.
שש מהחברות שנכללו בסקר ציינו, כי עם המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS הן תבחרנה להציג את החברות המוחזקות שלהן, שהינן בשליטה משותפת, לפי שיטת השווי המאזני, ולא לטפל בהן לפי שיטת האיחוד היחסי, כפי שהן מוצגות כיום, בהתאם לתקינה החשבונאית הישראלית.
בהקשר לכך חשוב לציין, כי בהתאם להצעה לתיקון IAS 31, החל מתחילת שנת 2009 תתחייב שיטה חשבונאית אחת – שיטת השווי המאזני – לטיפול על פי התקינה החשבונאית הבינלאומית בחברות בשליטה משותפת, ושיטת האיחוד היחסי תבוטל.

לנוחותכם, מובאת תזכורת לגבי ממצאי הסקר בנושא זה:

שלכם,

משה