מכשירים פיננסים (חלק ד')– הקצאת התמורה בהנפקת "חבילה"

להלן פוסט נוסף בסדרת הפוסטים, אשר דנה ומפרטת את ממצאי הסקר שערכנו בדבר השלכות אימוץ תקני ה- IFRS על דוחותיהן הכספיים של חברות ציבוריות בישראל, כפי שדווחו על-ידי החברות במסגרת דוחות הדירקטוריון שלהן ליום 30 ביוני 2007.

בהמשך לפוסטים קודמים שלי בנוגע לממצאי הסקר, גם בפוסט זה אתמקד בנושא המכשירים הפיננסיים כאשר הפעם אגע בסוגיה הנוגעת להקצאת התמורה בהנפקת "חבילה" של ניירות ערך.

חברות רבות מנפיקות ניירות ערך לציבור בדרך של הנפקת "חבילה". משמע, הנפקה של יותר מסוג אחד של ניירות ערך, בו זמנית, למשקיעים. אחת הסוגיות הנפוצות בעניין זה הינה, כיצד להקצות את התמורה הכוללת שהתקבלה בגין ההנפקה בין ניירות הערך השונים שהונפקו במסגרתה. להקצאה זו קיימת השפעה ישירה על הסכומים וההרכב של ההון העצמי וההתחייבויות של החברה, ועל קביעת הוצאות המימון שיוכרו בתקופות העוקבות.
על פי התקינה החשבונאית הישראלית (תקן חשבונאות ישראלי מספר 22), ההקצאה של תמורת ההנפקה הכוללת בין ניירות הערך השונים שהונפקו, נעשית על בסיס יחסי השווי ההוגן של המכשירים שהונפקו בחבילה.
מנגד, על פי התקינה החשבונאית הבינלאומית (IAS 32), ההקצאה של תמורת ההנפקה הכוללת בין ניירות הערך השונים שהונפקו נעשית במדורג, בהתאם לסוגים השונים של ניירות הערך שהונפקו ב"חבילה". למכשירים פיננסיים נגזרים (לדוגמא - אופציות שאינן עומדות בהגדרת מכשיר הוני) ולהתחייבויות פיננסיות אחרות, הנמדדות בהתאם ל- IAS 39 בשווי הוגן דרך רווח או הפסד, שהונפקו במסגרת ה"חבילה", תוקצה תמורה בגובה מלוא שוויים ההוגן. גם להתחייבויות פיננסיות אחרות שהונפקו במסגרת ה"חבילה", הנמדדות בהתאם ל- IAS 39 בשווי הוגן רק בעת ההכרה בהן לראשונה, תוקצה תמורה, בדרך כלל, בגובה מלוא שוויין ההוגן. יתרת תמורת ההנפקה תוקצה למכשירים ההוניים שהונפקו במסגרת ה"חבילה"; במקרים בהם לא קיימים מכשירים הוניים ב"חבילה", לאחר הקצאת תמורה למכשירים הפיננסיים הנגזרים ולהתחייבויות הפיננסיות האחרות שנמדדות לפי IAS 39 בשווי הוגן דרך רווח או הפסד, בגובה מלוא שוויים ההוגן, תוקצה יתרת התמורה להתחייבויות הפיננסיות האחרות שהונפקו בחבילה.

כתוצאה מטיפול זה, מרכיב ההנחה בהנפקת החבילה יוקצה במלואו למכשירים ההוניים שהונפקו במסגרתה (ויביא להקטנה של הסכום שייזקף להון), ובהעדרם, יקטין את ההתחייבויות (ועקב כך יביא להגדלת הוצאות המימון שיוכרו בתקופות עוקבות בדוח רווח או הפסד). 

חלק גדול מהחברות שנכללו בסקר הנפיקו בעבר חבילות שכללו, בין היתר, אופציות ואגרות חוב המירות (בהצמדה למדד או למטבע חוץ או ללא הצמדה). חברות אלה ציינו, כי במועד המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS הן תבצענה סיווג מחדש, רטרואקטיבי, של תמורת ההנפקה למרכיביה השונים.

לנוחותכם, מובאת תזכורת לגבי ממצאי הסקר בנושא זה:

להלן דיאגרמה שכוללת את הפערים בתחום המכשירים הפיננסיים (לרבות הפער המתייחס להקצאת התמורה בהנפקת "חבילה"), כפי שזוהו על ידי החברות שנכללו בסקר, תוך פירוט כמות החברות שדיווחו על כל פער:

הפערים הנ"ל בחתך של ענפי פעילות:

שלכם,

משה.

מכשירים פיננסים (חלק ג')– מכשירים פיננסיים המירים עם תוספת מימוש צמודה/מחיר המרה צמוד

להלן פוסט נוסף בסדרת הפוסטים, אשר דנה ומפרטת את ממצאי הסקר שערכנו בדבר השלכות אימוץ תקני ה- IFRS על דוחותיהן הכספיים של חברות ציבוריות בישראל, כפי שדווחו על-ידי החברות במסגרת דוחות הדירקטוריון שלהן ליום 30 ביוני 2007.

בהמשך לפוסטים קודמים שלי בנוגע לממצאי הסקר, גם בפוסט זה אתמקד בנושא המכשירים הפיננסיים כאשר הפעם אגע בסוגיה הנוגעת למכשירים פיננסיים המירים (כדוגמת, אופציות או אגרות חוב המירות) עם תוספת מימוש צמודה/מחיר המרה צמוד (למדד או למט"ח).

אחד הפערים העיקריים בין התקינה החשבונאית הישראלית (תקן 22) לבין התקינה החשבונאית הבינלאומית (IAS 32), מתייחס לסיווג והצגה של מכשירים פיננסיים המירים כמכשירים הוניים או כמכשירים התחייבותיים, במצבים שבהם תוספת המימוש או מחיר ההמרה של המכשיר, בהתאם לעניין, הינם צמודים למדד המחירים לצרכן או למטבע חוץ.

בהתאם לתקינה החשבונאית הישראלית (הוראת מעבר של תקן 22 אשר הפכה להוראת קבע, בהתייחס לחברות פרטיות, עם פרסומו של תקן 31 הישראלי), מכשיר פיננסי המיר עם תוספת מימוש צמודה/מחיר המרה צמוד הינו מכשיר הוני, בהתקיים תנאים מסוימים. מנגד, בהתאם לתקינה החשבונאית הבינלאומית – עצם העובדה שתוספת המימוש של המכשיר הפיננסי צמודה (או שמחיר ההמרה של המכשיר הפיננסי צמוד) למטבע שאינו מטבע הפעילות של החברה, מונעת מהחברה לסווג ולהציג את המכשיר כמכשיר הוני (כגון, במקרה של חברה שמטבע הפעילות שלה הינו ש"ח, שהנפיקה אופציות שתוספת המימוש שלהן צמודה למדד או למטבע חוץ, או שהנפיקה אגרות חוב המירות שמחיר ההמרה שלהן צמוד למדד או למטבע חוץ). משמעותו של פער זה אינה נוגעת רק לסוגית הסיווג המאזני של המכשיר (כהון או כהתחייבות) אלא גם לסוגיה נוספת ומשמעותית במיוחד – הצורך במדידה עוקבת מחודשת של מכשירים מעין אלה בכל תאריך מאזן עתידי. שכן, בהתאם להוראות תקן החשבונאות הבינלאומי IAS 39, מכשיר פיננסי נגזר (כגון האופציות האמורות לעיל) וכן נגזר משובץ (כגון: רכיב ההמרה של אגרות חוב המירות, כאמור לעיל, המשובץ בחוזה המארח – אגרות החוב) ימדדו בכל תאריך מאזן בשווי הוגן כנגד רווח או הפסד.

כ-40% מהחברות שנכללו בסקר (38 חברות מתוך 95 חברות), הפועלות בענפים שונים, דיווחו שהן צופות שהן תיאלצנה לסווג מחדש מכשירים מעין אלו (מההון להתחייבויות) ולהציגם לפי שווים ההוגן במועד המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS, כנגד יתרת העודפים, וכן לשערך אותם באופן שוטף לאחר מכן כנגד דוח רווח או הפסד. השפעת סוגיה זו הביאה, בדרך כלל, לפי דיווחי החברות האמורות, להשלכות משמעותיות מבחינה כמותית.

לנוחותכם, מובאת תזכורת לגבי ממצאי הסקר בנושא זה:

להלן דיאגרמה שכוללת את הפערים בתחום המכשירים הפיננסיים (לרבות הפער המתייחס לתוספת מימוש/מחיר המרה צמוד למט"ח/מדד), כפי שזוהו על ידי החברות שנכללו בסקר, תוך פירוט כמות החברות שדיווחו על כל פער:

הפערים הנ"ל בחתך של ענפי פעילות:

לסיום ובהקשר לתקינה חשבונאית אחרת, אשר חלק נכבד מהחברות בישראל כפופות לה – התקינה האמריקאית (US GAAP), ברצוני ליידע אתכם שביום רביעי הקרוב (ה-16 בינואר) מקיים משרדנו יום עיון בנושא US GAAP & SEC Developments בגן אורנים בתל-אביב. המעוניינים אשר טרם הספיקו להירשם, מוזמנים לעשות זאת בהקדם האפשרי. מספר המקומות מוגבל.

אשמח לראותכם ביום העיון.

שלכם,

משה פרץ

מכשירים פיננסים (חלק ב')

להלן פוסט נוסף בסדרת הפוסטים, אשר דנה ומפרטת את ממצאי הסקר שערכנו בדבר השלכות אימוץ תקני ה- IFRS על דוחותיהן הכספיים של חברות ציבוריות בישראל, כפי שדווחו על-ידי החברות במסגרת דוחות הדירקטוריון שלהן ליום 30 ביוני 2007.

בהמשך לפוסט הקודם שלי בנוגע לממצאי הסקר, גם בפוסט זה אתמקד בנושא המכשירים הפיננסיים כאשר הפעם אגע בסוגית הנגזרים המשובצים.

נגזרים משובצים הינם מכשירים נגזרים, אשר משובצים (embedded) במסגרת חוזים מסחריים לרכישה או מכירה של מוצרים ושירותים (חוזים אלו מכונים בספרות החשבונאית כ"חוזים מארחים" - Host Contracts). בישראל נפוץ המקרה של נגזרים המשובצים במסגרת עסקות שאינן במטבע הפעילות של החברה המדווחת ו/או הצד השני לעסקה המסחרית (לדוגמא, נגזרי מטבע חוץ בעסקות של שכירת נדל"ן, רכישה מספקים או מכירה ללקוחות).
על פי IAS 39 - "Financial Instruments: Recognition and Measurement", יש להפריד נגזרים משובצים מהחוזים המארחים, ולטפל בהם כבמכשירים פיננסיים נגזרים נפרדים, שעומדים בפני עצמם (קרי, למדוד אותם לפי שווי הוגן כנגד רווח והפסד).
מנגד, בתקינה החשבונאית הישראלית לא קיימת דרישה (ואף לא קיימת פרקטיקה) להפרדה של הנגזרים המשובצים מהחוזה המארח. הטיפול הקיים בהתאם לפרקטיקה בישראל לגבי מכשירים פיננסיים נגזרים מתייחס אך ורק למכשירים נגזרים שהינם מכשירים נפרדים שעומדים בפני עצמם (Stand-alone Derivatives) וכלל אינו מתייחס למכשירים נגזרים משובצים.
מעל ל- 20% מהחברות שנכללו בסקר דיווחו שלגביהן, עם המעבר לדיווח לפי תקני ה- IFRS, יעלה הצורך בטיפול ובהפרדה של נגזרים משובצים כמכשירים נגזרים העומדים בפני עצמם (עם זאת, נכון לדיווח שנכלל בדוח הדירקטוריון לרבעון השני של 2007, חלק מהחברות האמורות טרם השלימו את תהליך הכימות של פער זה).

לנוחותכם, מובאת תזכורת לגבי ממצאי הסקר בנושא זה:

להלן דיאגרמה שכוללת את הפערים בתחום המכשירים הפיננסיים (לרבות הפער המתייחס לנגזרים משובצים כדלעיל), כפי שזוהו על ידי החברות שנכללו בסקר, תוך פירוט כמות החברות שדיווחו על כל פער:

הפערים הנ"ל בחתך של ענפי פעילות:

שלכם,

משה פרץ