ממתי ניתן לבצע "אימוץ מוקדם"?
כפי שציינתי בעבר, תקן 29 מחייב חברות ציבוריות לאמץ את ה-IFRS החל מהדוחות הכספיים המתפרסמים לאחר ה- 1 בינואר 2008. עם זאת, התקן מאפשר לחברות לבצע אימוץ מוקדם של ה-IFRS החל מהדוחות הכספיים המתפרסמים לאחר 31 ביולי 2006, וכפי שראינו לאחרונה, אכן היו מספר חברות שאימצו אפשרות זו.
מדוע כדאי לכאורה לבצע "אימוץ מוקדם"?
- על מנת להפיק תועלת מיתרונותיה של התקינה הבינלאומית - באחד הפוסטים הקודמים תיארתי את היתרונות הגלומים באימוץ ה-IFRS, וביניהם: שיפור הגישה של החברות המדווחות לשווקי ההון העולמיים וכן הגברת רלוונטיות הדיווחים באמצעות יישום מערכת תקנים מבוססי עקרונות, הנושאת על דגלה את השימוש בשווי הוגן כבסיס מדידה עיקרי.
- אנו נמצאים כבר "באמצע הדרך", אז למה לא להשלים אותה עכשיו? - מספר בלתי מבוטל של תקני חשבונאות ישראליים, שנכנסו לתוקף בשנים האחרונות, הינם תקנים מבוססי IFRS. כך שנכון להיום אנו כבר מיישמים בפועל, בעקיפין, חלק משמעותי מהתקינה הבינלאומית. במילים אחרות, אנו לכאורה נמצאים כבר "באמצע הדרך" לקראת האימוץ המלא…
- להימנע מדיווח כספי כפול - חברות ישראליות מסוימות נדרשות כיום, מסיבות שונות, לדווח שני "סטים" של מערכות דיווח, על בסיס שתי מערכות תקינה חשבונאית – ישראלית ובינלאומית (לדוגמא - חברות ישראליות שניירות הערך שלהן נסחרים בישראל ובבורסות באירופה). אימוץ מוקדם יאפשר לחברות אלו להימנע מניהול מערכת כפולה של דיווחים.
- או אולי, מסיבות של "שיפור" הדיווח הכספי, על בסיס ה-IFRS ביחס לזה המבוסס על התקינה הישראלית - לחברות מסוימות, התקינה הבינלאומית עשויה להציג תוצאות כספיות, יחסים פיננסיים, והון עצמי (ואף עודפים) טובים יותר מאלה שמשתקפים על פי התקינה הישראלית.
אם כך, עולה השאלה, מדוע לא לאמץ את ה- IFRS במלואו מוקדם ככל האפשר?
המשך »