גולשים יקרים,
אני שמחה לארח בבלוג את שירלי הירש, רפרנטית משאבי אנוש במשרד חיפה, המשתפת אותנו בפעילות ההתנדבותית של עובדי משרד חיפה בבית ידידים בקרית ים.
ישר כוח,
ענת

 אנחנו, עובדי המשרד בחיפה חיפשנו כיצד נוכל לתרום לקהילה. אחרי לא מעט חיפושים פנינו אל ארגון ידידים, בעזרתם של 2 מתמחים ממשרדנו: אילן פרץ ונתי אזולאי, שהכיר את המקום מהתנדבותו בו בהיותו סטודנט.

הפגישה הראשונה היתה מרגשת ובה למדנו קצת על הארגון ותרומתו.
בית ידידים בקרית ים, אותו החלטנו לאמץ, הינו מקום המספק מענה לילדים ובני נוער מכיתות ב' ועד י"ב השרויים במצבי משבר, סיכון ומצוקה ומטרתו לצמצם את שעות הסיכון לבני הנוער ולתת לילדים ממשפחות מעוטות יכולת אפשרות ללמוד ולהתקדם תוך כדי הקניית חינוך לערכי התנדבות בקהילה. המקום פתוח בשעות אחר הצהריים והערב ומקיים פעילויות גם בזמני חופשות בתי הספר.

הסניף בחיפה יגיע בחודשי הקיץ אחת לשבוע לפעילות עם הילדים ובני הנוער, ובהמשך השנה מתוכננות כמובן פעילויות נוספות בעיקר בחגים.

כמו כן, שמחנו לתרום 4 מחשבים ניידים והתלהבותם של הילדים עצומה. 

אין ספק כי כל הפעילויות שהיו עד כה היו חוויתיות לנו כמו גם לילדים המקסימים. משחקי ילדות אותם שכחנו מזמן כמו ארץ-עיר, בינגו ותחנות ספורט העלו גם אצלנו זכרונות נעימים וחיוך רחב.
וכמובן - אין כמו משחק כדורגל טוב לסיום כל מפגש.
אנחנו מחכים בקוצר רוח לפגישה הבאה…

כל המעוניין להכיר ולהתחבר לבית ידידים, מוזמן להיכנס לבלוג עמותת ידידים בקפה דה מרקר.

שירלי הירש,
רפרנטית משאבי אנוש
קסלמן חיפה

גולשים יקרים,
אני שמחה לארח בבלוג שלנו את מרב גוילי, רפרנטית משאבי אנוש של אשכול שמר המשתפת אותנו בפעילות ועדת החשיבה של תוכנית "נוהגים אחרת בעסקים".
קריאה מהנה,
ענת

עובדי קלסמן היקרים וגולשינו,

כפי שידוע לכם, משרדינו זכה במכרז של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים  ומשתתף בתוכנית "נוהגים אחרת בעסקים" עליו כתבה הילה כהן בפוסט קודם בשם "קסלמן מתגייסים למלחמה בתאונות הדרכים" .
בבסיס התוכנית עומד הרציונל שהיות ומקום העבודה תופס מקום חשוב בחייו של האדם וחיי משפחתו ומשפיע עליהם, פעילות במסגרת מקום העבודה תגרום לשינוי תרבות הנהיגה, להשפעה על הסביבה כולה ותביא להגברת המודעות לנושא "בטיחות בדרכים" במעגלים רחבים יותר.

על מנת לקדם בתוך קסלמן את התוכנית "נוהגים אחרת בעסקים"  נבחרה ועדת חשיבה משרדית שמטרתה להעלות רעיונות ליישום התוכנית ואלה יובאו לאישור ועדת ההיגוי המשרדית. חברי ועדת החשיבה הם: יוליה דרפקין, אלינור חיימוב, לירן סנדר, גיא שגב, גלעד לוי, יונתן אלדן ואבי אדרי. אני יחד עם, ורדה אלעד, יועצת ארגונית, מטעם הרשות לבטיחות בדרכים, מנחות ומלוות את הוועדה בגיבוש הרעיונות.

במהלך שלושת החודשים האחרונים נפגשנו חברי הועדה מספר פעמים. במפגשים אלו אירחנו לעתים גורמים מקצועיים מהמחלקות השונות במשרד וגם גורמים מהרשות, אשר עזרו לנו בגיבוש רעיונות לפעילויות במשרד, בקרב המשפחה והסביבה שלנו. ביחד רקמנו תוכנית פעולה לטווח הארוך ובמקביל למדנו לא מעט על נהיגה בכבשים (טיפים בסוף הפוסט).
לשמחתנו, קבלנו אור ירוק מועדת ההיגוי להכנת התוכנית ואנו פועלים במרץ לקידומה.

במסגרת התוכנית, הפצנו סקר אנונימי בנושא הסעות עובדים על מנת לבדוק האם קיים צורך או רצון שלכם העובדים להסעות מתחנות הרכבת בתל אביב למשרד ובחזרה. מטרת ההסעות להקטין את כמות הרכבים המשמשים את העובדים להגעה לעבודה וללקוחות המשרד ובכך להוביל להפחתת הסיכון לתאונות דרכים, כמובן שהערך המוסף הוא רב יותר – סביבה ירוקה, נוחות לכם העובדים, פחות לחץ פקקים של בוקר ועוד. וזוהי רק ההתחלה!
מי שטרם מילא את הסקר, מוזמן למלא ולשלוח אלינו.

ונסיים עם רשמיו של לירן סנדר, מנהל בפירמה וחבר בועדת החשיבה:
"במפגשים גיליתי הרבה דברים חדשים, אבל דווקא הדבר החשוב שגיליתי הוא שבקסלמן ישנם אנשים שאכפת להם והם רוצים ומאמינים בשינוי. ברור לי היום כי יש בארגון אנשים שנרתמים לעשייה ורוצים לשנות, ואני לפחות מאמין (ציניות בצד לחמש דקות) שכולנו צריכים מפעם לפעם להתנסות במשימות שאינן העבודות היומיומיות שלנו, על מנת להתנסות בעשייה אחרת והיכרות עם אנשים חדשים".

תודה ללירן ואני מודה לכל חברי הועדה שתרמו את זמנם ורעיונותיהם לבניית התוכנית ואני בטוחה כי יחד נוביל להצלחת התוכנית וננהג אחרת בעסקים.

מרב

לינקים למתעניינים לקרוא וללמוד עוד על הנושא:
הרשות הלאומית בדרכים http://www.rsa.gov.il/Pages/default.aspx
עמותת אור ירוק http://www.oryarok.org.il/?gclid=CJ7VwaeqoJsCFU8TzAodnBjSCA

גולשים יקרים, אני שמחה לארח בבלוג שלנו את הילה כהן עם כתבה שפורסמה בעיתון קסלמן "בא בחשבון" טרם החגים. חשבנו לשתף גם אתכם, קוראינו, בנתונים החשובים ולרתום את כל מי שקורא, משפחתו וחבריו, למלחמה נגד תאונות הדרכים בארצנו הקטנטונת.

קריאה מהנה,
טל

ב- 7 במרס 2007 ירון ברכה ואחיו התאום אייל עולים לרכב. ירון, שנהג באותו הזמן, היה תחת השפעת  אלכוהול, חשיש והרואין. צומת גינתון, השעה 1:30 במהירות של 171 קמ"ש לשעה ובשנייה אחת 6 נשמות עוזבות את העולם. עונש אכזרי נגזר על הנהג – הוא נשאר חי. אחיו התאום ו- 5 גברים נוספים נהרגים.

שנה וחצי אחר כך ירון מקבל 16 שנות מאסר בפועל ו-4 שנים על תנאי.
הסיפור הזה, אשר עקבתי באופן אישי אחר התפתחותו, מלווה אותי עד היום. אני לא מכירה את ירון או את אחיו אייל ז"ל. אני גם לא הכרתי את משה בן גיגי בן 44 מאשקלון, אהרון בנישו בן 55 מאשקלון, דוד יונה בן 51 מאשקלון, מיכאל קשפור בן 28 מאשקלון ויצחק כהן 42 מאשדוד זיכרם לברכה. אבל הסיפור הזה נחרת חזק בזיכרוני. אולי מכיוון שהמציאות שלנו היא כמו טרגדיה יוונית שמכה בנו לפעמים. אולי מהפחד שיום אחד נהייה, בסיטואציה קצת אחרת, מעורבים בתאונה ובין אם נהייה אשמים ובין אם לאו החיים שלנו, מאותו רגע גורלי, לא יהיו אותו דבר.

ירון ברכה נתפס בעיני כאדם חסר אחריות אשר נשאר בחיים לקבל את העונש הגדול מכולם, להישאר בחיים בעוד כל המעורבים בתאונה נהרגו. הפחד הגדול ביותר הוא שירון יכול להיות כל אחד מאיתנו ברגע של חוסר מחשבה על הכביש בעת נהיגה. הוא נתפס בעיני כקורבן של מעשיי ידיו שאם היה יודע את תוצאותיהם, סביר רק להניח, שלא היה עושה זאת שוב.

אני מקווה שכולנו יודעים שכאשר אנחנו עולים על הרכב, כשההגה בידיים שלנו, טעות קטנה אחת יכולה להביא לאסון. במקרה שלו הייתה זו טעות גדולה אך גם שיחת טלפון קצרה, קריאת הודעה בנייד, כתיבת הודעה בנייד, להספיק את הכתום ממש שנייה לפני שהתחלף לאדום ועוד ועוד ועוד יכולות להמיט עלינו אסון.

הנתונים לשנת 2008 מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אינם מעודדים. שנת 2008 הסתיימה
ב- 444 הרוגים, מעל שנת 2007 שהסתיימה ב- 428 הרוגים. אלו נתונים שלא ניתן לפסוח עליהם ביום יום שלנו ללא השתאות.

 נפגעים בתאונות דרכים לפי חומרה בשנים 2007-2008

נהיגה בכבישים, אמר לי פעם בן זוגי, היא כמו רולטה רוסית. אתה לא באמת יודע מתי ישתחרר הקליע: ברגע שאתה עולה על הרכב בדרך לעבודה, למשפחה, לאירוע, לחברים או חזרה הביתה.
בימים אלו אנו בתהליך הטמעת תוכנית "נוהגים אחרת בעסקים" מיסודה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אלו החזון והייעוד של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים:

כשאני קוראת את החזון ואת הייעוד אני חושבת לעצמי, למה זה כל כך קשה? למה, למרות שאנו מודעים להרס שתאונות גורמות, אנו עדין ממשיכים להתנהג בפזיזות בעת נהיגה?
תוכנית "נוהגים אחרת בעסקים" הנה ראשונה מסוגה במטרתה לשנות את תרבות הנהיגה בישראל דרך חברות שלוקחות חלק בתוכנית. הרשות הלאומית בדרכים אשר הגתה את רעיון, מובילה ומממנת את התוכנית, בחרה, באמצעות מכרז, 30 חברות במגזר העסקי ואנו ביניהן. לחברות אלו מוצמד/ת יועצ/ת ארגוני/ת מטעם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

במסגרת התוכנית הוקמה במשרדנו ועדת חשיבה שבה נציגים מכל האשכולות והחברות במשרד, משימתם להגות תוכנית פעולה לעובדים ולבני המשפחה כאשר בועדת ההיגוי המשרדית נפעל ליישמה, בהמשך נשמח לעדכן ולשתף אתכם בפרטי התוכנית והפעילויות השונות.

אני רוצה להודות לכל העובדים שבחרו לקחת חלק בתוכנית ולאחל להם בהצלחה בהרכבת תוכנית יעילה ומיוחדת שתעזור לשינוי בתפיסת הנהיגה שלנו.

המכוונות של התוכנית היא לכולכם. בין אם כנהגים, בין אם כהולכי רגל, רוכבי אופנוע, אופניים וכו'.
בקרוב נשמע כולנו מה אפשר לעשות בכדי לנהוג אחרת ולהעביר את המסר לשאר המעגלים הסביבתיים שלנו להתנהגות בטוחה יותר בכבישים ולהפחתת תאונות הדרכים.

עד אז, לקראת החגים הבאים עלינו לטובה, בואו נשים לב קצת יותר לנהיגה שלנו. נשנה משהו אחד בהתנהגות ובחשיבה אם כשאנו בנהיגה או חוצים כביש ושיכול, חלילה, לשנות את החיים שלנו ולהפכם לגיהינום. בואו נחשוב מחוץ לקופסה. שינוי בתרבות הנהיגה בארצנו חייב לקרות, אולי, רק אולי, זה יכול להיות דרכנו, באמצעות השינוי שנעשה ביחד.

 
סה"כ הרוגים בתאונות דרכים – לפי סוג הנפגע בשנים 2007-2008

לסיום, אני רוצה להביא ציטוט מתוך מאמר דעה "גיבור תרבות נהיגה" של איתי אלון שפורסם באתר האינטרנט של "אור ירוק העמותה לשינוי תרבות בישראל":
"להורים שבינינו כדאי לחשוב על כך שאנו מעצבים את ילדינו גם בנהיגתם. מחקר מרתק שבוצע בארה"ב בדק את הקשר בין מספר הדו"חות ומספר התאונות של ההורים ושל הילדים שלהם כנהגים צעירים. התוצאות מראות קשר ישיר בין ההורים לילדים. הורים תרבותיים בכביש / בטוחים בכביש = ילדים נהגים טובים יותר."

נתונים עדכניים לשנת 2009 לעומת 2008  נכון לתאריך 19.4.2009
סה"כ הרוגים בתאונות דרכים  לפי סוג הנפגע

כל נתונים המופיעים בפוסט נלקחו מתוך מצגות של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
שיהיה לכולנו המשך שנה טובה ובעיקר בטוחה,
הילה כהן

גולשים יקרים,
אני שמחה לארח בבלוג שלנו את שלומית הרשמן, רפרנטית משאבי אנוש של מחלקת מסים, המשתפת אותנו בפעילות המרכז ללימודי מוזיקה יוונית ביפו.
קריאה מהנה,
ענת

לפני כשנתיים פנה אלי צביקה יחזקאל עם הצעה אשר קסמה לי מאד- הקמתו של פרוייקט קהילתי בעל אופי ייחודי.
במשך שנים המשרד מכוון את פעילויותיו בקהילה לשכנינו בדרום תל אביב ויפו ורעיון הפרוייקט, אותו הגה אבי ברגר, היה להקים מרכז ביפו בו ילמדו תלמידים, יהודים וערבים ביחד, לנגן מוזיקה יוונית.
אבי וצביקה הם חובבי מוזיקה יוונית ובמסגרת טיול ביוון עם שמעון פרנס, נולד הרעיון להקים את המרכז ללימודי מוזיקה יוונית ביפו.
צביקה הציע לי להפוך את החזון למציאות ואני, שהתרגשתי מעצם הרעיון והתחברתי אליו מהצד הקהילתי, מהצד המוזיקלי ומעצם ההזדמנות להרים פרויקט שהוא בגדר "חלום", כמובן שהסכמתי.

ההתחלה לא הייתה קלה והיה צורך בחיבורם של קצוות רבים ומגוונים.
עברו כמה חודשים וכמה ניסיונות חיבור שחלקם הצליחו וחלקם לא, עד שהצלחנו לגבש את השלד לפרויקט. הקו המנחה היה ועודנו, שיתוף פעולה עם המרכז היהודי ערבי ביפו, שם מתקיימת פעילותו של המרכז למוזיקה יוונית, שלימים הפך לעמותת בוזוקי-יפו.

במהלך תקופה זו למדתי מה זו בגלמה (בוזוקי קטן למי שמתעניין), כמה היא עולה, מי המורים בארץ שמלמדים נגינה על הכלי וכמה תלמידים פוטנציאלים יהיו לכלי הזה. נתון זה ועוד הרבה נוספים התגבשו לכדי תכנית העבודה על הפרויקט ובאוקטובר 2007 הוא יצא לדרך.

ההתחלה הייתה חגיגית ומרגשת. נוצר קשר עם האמן היווני יורגו דלאראס , ובמסגרת ביקורו בארץ הוא השתתף באירוע הפתיחה שלנו שנערך במרכז הערבי יהודי ביפו.

שנת הפעילות הראשונה של המרכז לוותה בחבלי לידה לא קלים. התלמידים מאד התלהבו ללמוד לנגן על דרבוקה, אשר נחשבת לכלי קל ללימוד ואשר ההישגים המוזיקליים הם מהירים, אך התלהבו פחות להשקיע בכלי המיתר שהם לב ליבה של המוזיקה היוונית.
המנהלת המוזיקלית של המרכז והמורה המוביל בפרויקט דאז,  עשו מאמצים רבים לגייס ולשמר תלמידים מוכשרים אך אחוז ה"בלתי מתמידים" היה גבוה.
פעלנו במספר מישורים במטרה לעצב ולמצב את המרכז: עשינו פעילות שיווק למרכז, השקענו ברכישת כלי נגינה, נכנסנו לבתי ספר עם הופעות, הקמנו קבוצת בוגרים, ייסדנו עמותה והצלחנו בתום שנת הפעילות הראשונה לגבש הרכב אשר הופיע בארוחת הבוקר של המשרד בספטמבר האחרון.

אני, דרך אגב, יצאתי לחופשת לידה באוגוסט וכאשר התקשרו אלי בזמן ארוחת הבוקר, כדי להשמיע לי את ההרכב מנגן, התרגשתי לשמוע את צעדיו הראשונים של התינוק הזה.  

השנה עבר ריכוז הפרויקט, שהיום הינו עמותה רשומה בשם עמותת בוזוקי-יפו, לידיה הנאמנות של הילה כהן. הצוות המקצועי בעמותה התחלף ועושה רושם כי שינוי זה הוא חיובי מאד להתפתחות פעילותה של העמותה.
במהלך הקמת הפרויקט וריכוזו ומשחזיתי במחויבות הכנה של המשרד כלפיו, חשתי גאווה רבה שתלווה אותי עוד שנים ארוכות. זה ללא ספק אחד ה PwC Experiences החזקים שלי.

שלומית הרשמן,
רפרנטית משאבי אנוש
מחלקת מסים

שלום לקוראים,
אני שמחה לארח בבלוג את אבי יצחק, ממחלקת ה- SOX, אשר נסע לעבודה של חצי שנה בפירמה באיטליה ומשתף אותנו בחוויותיו ב- PwC מילאנו.
קריאה מהנה,
ענת

Arrivederci Tel Aviv Ciao Milano 

 היי חברים , למי שלא מכיר אותי שמי אבי יצחק ואני סניור בצוות הSPA שנשלח לתקופה של 6 חודשים במילאנו איטליה , ביקשו ממני לתאר במספר מילים את חוויותי בחודשים הראשונים במילאנו אז הנה מספר המילים….
כשקיבלתי את ההצעה לעבוד ב-PWC באיטליה לתקופה של 6 חודשים הייתי עדיין בהלם. מילאנו? איטליה? ארץ המגף? זה לא המקום הזה שמייצרים בו פסטה ופיצה מעולה ובו אחת מליגות הכדורגל הטובות בעולם?!
עוד לפני שהספקתי להתאושש מההלם, עברתי ראיון טלפוני קצרצר של 37 דקות בדיוק (האוזן שלי עד עכשיו לא התאוששה מהקרינה של הסלולרי) עם מוניקה שהיא אחת מהמנהלים שאחראים על צוות ה-SPA במילאנו השיחה נערכה ביום שישי בבוקר ובמהלך רוב השיחה עקב הלחץ וההתרגשות אוצר המילים שלי באנגלית נכנס ל" STANDBY" ורוב הזמן אמרתי YES ו OF COURSE ,למזלי אחרי 10 הדקות הראשונות נרגעתי קצת והתחלתי לדבר קצת על הפרויקטים שעשיתי והעל היכולות שלי….ואפילו סיפרתי בדיחה קטנה בסוף שאני חושב שהיתה שווה את כל 36.50 דקות הדיבור פחות או יותר שהיו לפניה.

זהו אחרי כחודשיים והרבה מיילים בין מנהלים במילאנו ומנהלים בתל אביב (תודה שחם ואבי) מצאתי את עצמי במטוס בדרך להתחלה חדשה במילאנו, עם הרבה דפיקות לב וחששות.

אני חייב להודות שבהתחלה  קיבלתי את הרושם המוטעה שהאנשים במילאנו חמים כמו מזג האוויר פה (רמז: קר פה מאד). היו לי המון חששות שאני לא אסתדר עם השפה, עם העבודה, חששתי שלא אמצא חברים, הרי בסופו של דבר מדובר בהתחלה חדשה במקום חדש.

במשרד כמובן כמו ברוב איטליה מדברים באיטלקית זה עם זה מאחר והרבה מהם לא יודעים את שתי השפות. כתוצאה מכך כל סביבת העבודה היא באיטלקית , ההדרכות המשרדיות באיטלקית, התיעוד באיטלקית,הגורמים הנ"ל יצרו תחושה בימים הראשונים של מקום מאד שונה מהמשרד המשפחתי שלנו, אבל מבט אחד למסך המחשב הזכיר שהכל בעצם זהה – לוטוס נוטס, מיי קליינט, ניתוחי נתונים, קבצי excel אינסופיים ועוד.

החודש הראשון היה די קשה והגעגועים לארץ ולחברים במשרד הישראלי גברו מיום ליום.
בהתחלה הכל נראה לי מוזר , והצוות האיטלקי החליט שאחרי שבוע אני מוסמך לנסוע לעיר בצפון איטליה(כן יש יותר צפונה ממילאנו) בעיירה בשם פורדנונה לנהל שם פרויקט ITGC בחברת אלקטרולוקס .לא היססתי לרגע (גם לא כל כך שאלו אותי) וביום ראשון עליתי על רכבת שצ'יק צ'אק בזמן איטלקי (6 שעות כולל החלפת 3 רכבות ומאבק נגד הזמן עקב שביתה שערכו משעה 18:00 ברכבות) הגעתי לפורדנונה. הפרויקט כלל שבוע וחצי של עבודה יום יומית במעין בונקר שמור במיוחד שהינו מרכז המידע של כל חברת אלקטרולוקס העולמית.

לאחר הפרויקט הנ"ל חזרתי למשרד במילאנו והתחלתי לבצע בעיקר פרויקטים של ניתוח נתונים בעזרת כלים ממוחשבים ולמדתי כיצד ניתן לבצע פעולות ניתוח מתקדמות בתוכנת הACL .
כמו כן אני מבצע פה ניתוחי נתונים מתקדמים בעזרת כלי ה SQL  שאיטלקים מתקשים לבצע בתוכנת הACL שלפעמים היא די מסורבלת לכן אני נחשב למושיע לעת צרה בפרויקטים מסוימים.

אתם בוודאי שואלים את עצמכם – איפה התועלת בעבודה זהה במקום שונה? ובכן, חווית העבודה בחו"ל היא אולי הדרך הטובה והיעילה ביותר לשתף ידע בין המשרדים. הופתעתי לגלות שבעיות שאנחנו כצוות SPA מתמודדים מולן מדי יום זהות לחלוטין לבעיות פה, ושלפעמים לאיטלקים יש פתרונות מקוריים שלא חשבנו עליהם בעצמנו, ובמקרים אחרים אנחנו בארץ חשבנו על פתרונות שבאיטליה לא חשבו עליהם קודם. במשרד בכל העולם קיימים בסיסי נתונים נרחבים שמעודדים לשיתוף ידע, אבל בסופו של דבר אין דרך טובה יותר לשתף ידע מאשר לראות את זה בעיניים ולחוות זאת בעבודה. חווית העבודה בחו"ל גם מסייעת בפיתוח קשרים בין אנשים במשרדים שונים, ומסייעת בשיתוף פעולה בפרוייקטים עתידיים.

לפי דעתי האישית הערך האמיתי מהמשימה הזאת, חוץ מכל התכנים המקצועיים שכבודם במקומם מונח, הוא החוויה המדהימה של שהות בחו"ל לתקופה ארוכה, שמלמדת את האדם הרבה מאד על עצמו ועל היכולות שלו. אני מנסה להשוות את החוויה למשהו דומה בעוצמתו וכל מה שעולה לי בראש זה חווית הטירונות או קורס מפקדים (אבל כמובן בתנאים טובים הרבה יותר- אתם חייבים לראות איזה דירה קיבלתי שכוללת מנקה 3 פעמים בשבוע )

החוויות שאני עובר בתקופה הזו מדהימות, בין אם זה ללכת לאיבוד בכבישים ביער בלילה עם מפה לא מדוייקת, להכיר אנשים מכל העולם, להתמודד עם פרוייקטים לא פשוטים, לגלות ולחקור עיר זרה על אתריה התיירותיים יותר ופחות, ואפילו הדברים הקטנים של איך שוקלים את העגבניות בסופרמרקט,איך קונים בשר בקר ולא חזיר!! למי פונים כשאין חשמל ואיך אומרים לספר שלא יודע מילה באנגלית שלא יספר אותי קצר מדי. כל אלו הן חוויות שתייר לא מסוגל לעבור בתקופה קצרה, וההתנסות בהן היא רק באמצעות השתלבות בחיים באותו מקום.

Ciao שלום
אבי יצחק
צוות הSPA  / SOX

גולשים יקרים,
אני שמחה לארח בבלוג את מייקל סיט. מייקל בן 26 ומזה כשנה מתמחה במחלקה המקצועית של משרדנו.
קריאה מהנה,
טל 

  בחודשים האחרונים המחלקה המקצועית מעורבת בפרויקט בלונדון. במסגרת הפרויקט, יצא לי להיות בלונדון במצטבר כבר למעלה משלושה חודשים וסיכום הביניים שלי הוא שמדובר בחוויה נהדרת הן מהפן המקצועי והן מהפן החברתי. מבחינת הפן המקצועי, ההיחשפות לתרבות עבודה שונה פיתחה אותי מאוד וגרמה לי להסתכל על מטלותיי מזוויות שונות. מהפן החברתי, השהייה הממושכת בחו"ל עם חבריי למחלקה גיבשה אותנו מאוד.
כאשר נתבקשתי לכתוב פוסט על חוויותיי בלונדון התלבטתי אם לכתוב על ההצגות הרבות שראינו, המוזיאונים והתערוכות או משחקי הכדורגל. בעקבות העובדה שאני גבר אז לא מפתיע שבחרתי לכתוב על משחקי הכדורגל ובמיוחד על מגרש אחד מדהים – וומבלי, בו ביקרנו פעמיים (משחק ידידות בין אנגליה לצ'כיה 2:2 ומשחק במוקדמות המונדיאל 2010 בין אנגליה לקזחסטן 1:5).
הדבר המרשים ביותר הוא שהחוויה מתחילה ברגע שיוצאים מהמלון. נסיעה של כארבעים וחמש דקות לפאתי לונדון ואנחנו במגרש – ככה זה  כאשר ישנה רכבת תחתית יעילה (מתי פה בלבנט תהיה סוף סוף?!). עם הגעתנו למתחם האצטדיון עמדנו המומים לנוכח המבנה העצום…

וזה עוד כלום לעומת מה שהרגשנו כאשר נכנסו למגרש עצמו…

וכל זה עוד כלום לעומת מה שראינו בסוף המשחק. מדהים מה בוראט אחד והרבה יותר מכוס בירה אחת יכולים לעשות לבן אדם…

להתראות בפעם הבאה…

גולשים יקרים,
אנו שמחות לארח בבלוג את אמיר חכימיאן. אמיר בן 27 ומזה כשנה מתמחה בסניף בירושלים ובעל עסק של יחסי ציבור והפקה. אמיר בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים ותושב ירושלים.
קריאה מהנה,
טל וענת

נדמה כי לפני חמש שנים נרדמנו בשמירה… אני מדבר בעיקר עלינו הצעירים שבחרו לשבת בבית או להרוויח עוד שעת עבודה ולא ללכת להצביע בחירות לרשויות המקומיות.
את התוצאות לאדישות של רובנו ראינו במשך חמש השנים האחרונות.
כעת אנו מגיעים לישורת האחרונות בבחירות ויש לנו הזדמנות לתקן…. ועוד איזו הזדמנות!!!
כל אחת ואחד מאיתנו צריך לעשות דבר פשוט ובסיסי ביותר… לבקש להגיע לעבודה באיחור קטנטן בשביל לממש את הזכות שלנו להשפיע, הזכות להצביע!
חברים, הרכבת מתקרבת לתחנה הסופית וזה הזמן לפוש אחרון.
יש לנו שבוע לשכנע כמה שיותר אנשים ללכת ולהצביע בבחירות הקרובות….
אתם שואלים למה? כי זה הבית שלנו, זה חשבון הארנונה שלנו, דוחות החניה שלנו, התרבות שלנו, מקומות התעסוקה והדיור בר השגה שלנו….. שלנו!

שנים רבות אני שומע ביקורות ממובילי דעה בציבור הישראלי המבקרים בעיקר את האוכלוסייה הצעירה בארץ על כך שהדור שלנו לא לוקח אחריות ולא ממלא את מקומו בחברה….
לשמחתי לאחרונה נחשפנו לתהליך מדהים וחשוב – הצעירים לוקחים אחריות. כראיה לכך בשלושת הערים הגדולות בישראל קמו תנועות עם אג'נדה רצינית וברורה אשר המאפיין אותן והמשותף להן הוא עצם הקמתן ע"י צעירים מאותן הערים.
בירושלים קמה לה "התעוררות ירושלמים" , בת"א "רוב העיר" ובחיפה יש לנו את "צעירי חיפה".

אנחנו לא חייבים לקחת חלק פעיל בעשייה ולהקים תנועות כאלה אך חובה אחת יש לנו…..
ניצול הזכות להצביע!

הגיע הזמן להראות שיש כאן דור שיודע לקחת אחריות ודור שלא מפחד מאחריות.

ביחד נוביל את השינוי… הפעם כולנו הולכים להצביע!

נ.ב

מצורפים בזאת שני סרטונים אשר פורסמו בארה"ב בהם משתתפים מיטב השחקנים היוצאים במסר המופנה לצעירים האמריקאיים שילכו להצביע.
חמוד ומתוחכם…. תקדישו כמה דקות.

אמיר

http://www.youtube.com/watch?v=0vtHwWReGU0 

http://www.youtube.com/watch?v=9d0AX-JMs48

שלום לקוראים,

אני שמחה לארח את מירב גוילי, רפרנטית משאבי אנוש, המשתפת אותנו בפעילות ההתנדבותית שלה ושל בנות המחלקה במרכז לחלוקת מזון לתושבי תל אביב-יפו.

כחלק מפעילויות אחריות חברתית של הפירמה לקחנו על עצמנו, בנות משאבי אנוש, להתנדב ולהכין כריכים לילדים נזקקים הלומדים בבתי ספר באזור יפו.
בשעה 06:15 התייצבנו במלוא המרץ ברח' סלמה- בעמותת מרכז לחלוקת מזון. לבשנו סינרים ומיד (ללא כל עיכוב) התחלנו במלאכת הכנת כריכי טונה (יום ג' הוא יום הטונה). כל אחת קיבלה תפקיד (לאחר מריבות וניסיונות לחמוק מתפקיד פתיחת הטונה…) וכמו סרט נע נפתחו קופסאות,
נחתכו הלחמניות והועברו למילוי על ידי הבנות האחראיות על חלק זה . אחרונה חביבה דאגה לארוז היטב בשקיות ניילון ולרכז בארגזים.
בשעה 8:00 המשימה הוכרזה בהצלחה חוץ מהעובדה שמאז אנחנו לא נוגעות בטונה.

בפן האישי שלי, הפעילות הציפה  אותי באושר גדול. אין דבר משמח יותר מלעזור ולתרום גם כשמדובר בהתנדבות קצרה. הטוב והיפה נמצא בכל אחד מאיתנו!

אמנם חזרנו למשרד מעט עייפות, אך מאוד מאושרות.

מירב

יובל מלישקביץ, אחד ממנהלנו, יצר קשר עם עמותת "משולחן לשולחן", והתחבר לפרויקט שהפך להיות אהוב על רבים מעובדי המשרד.
בקשנו מיובל שיכתוב לנו על הפרויקט ואיך הגיע אליו.
אנו מברכים יוזמות שמגיעות מהשטח, בעיקר כאלה שכולם אוהבים,
חזק ואמץ לכל היוזמים והתורמים הקסלמנים.
ענת 

 לאחר שאשתי השתתפה בקטיף שאורגן ע"י מקום העבודה שלה, ולאחר ששמעתי את החוויות, הבנתי שאצלנו בקסלמן זה בטוח יתפוס.
באופן זה  אנו תורמים וגם נהנים ומגבשים את עובדי האשכול. לכן, החלטתי ליצור קשר עם עמותת "משולחן לשולחן" וכפי שניתן לראות בתמונות שצירפתי אכן צדקתי, כולם מאוד נהנו.
אני ממליץ לכל האשכולות להשתתף בפרויקט -  זאת פשוט חוויה !

"פרויקט לקט" הוא אחד מהפרויקטים ההתנדבותיים של עמותת "משולחן לשולחן".
לעמותה ישנם פרויקטים נוספים, כמו איסוף מזון בלילות (בדומה לפרויקט אסיף העיר שבו מתנדב משרדנו), הכנת סנדוויצ'ים שמגיעים לילדים נזקקים בבתי ספר, וכד'.
יחד עם מתנדבי הארגון למלחמה ברעב בישראל ובתמיכתם של החקלאים, נכנסנו לשדות ולפרדסים וליקטנו תוצר חקלאי שלא נקטף עם סיומה של העונה החקלאית. היבול שאספנו נשלח על ידי עמותת "משולחן לשולחן" לארגונים התומכים בנזקקים בכל רחבי הארץ.

במסגרת "פרויקט לקט" נקטפים טונות של ירקות ופירות באיכות גבוהה.
מטרת העמותה היא לאסוף את התוצרת שהולכת להשמדה, תוצרת סוג ב' או כל תוצרת שהיא אינה כלכלית לחקלאי, ולהביא אותה לנזקקים. הפרויקט מתבצע  בד"כ בימי חול לאורך השנה .
חשוב לציין שהוא מתאים לכולם ונוטלים בו מתנדבים משכבות גיל שונות, ילדים, נוער ומבוגרים.

תיהנו,
יובל

הידעתם?, 12% מהמשיבים בסקר נוהגים לקרוא בלוגים באינטרנט ורובם קוראים בעקביות בלוג אחד עד שלושה. להשוואה, בתוצאות סקר TIM לשנת 2008 שפורסמו בבלוג של נתן ליפסון, נמצא כי 14.3% מהגולשים מעל גיל 18 שהשיבו על הסקר מבקרים בבלוגים לפחות אחת לשבוע.
התופעה החדשנית נמצאת בחיתוליה ואנו באופן אישי מאמינות כי תופעת קריאת הבלוגים נמצאת בעלייה מתמדת וכי השיא עוד לפנינו.

שמחנו לגלות כי 59% מהמשתתפים גלשו לאחרונה לאחד מאתרי האינטרנט של הפירמה. מתוכם 39% גלשו לאתר הגלובלי www.pwc.com, לאתר הישראלי www.pwc.co.il  גלשו 36% ו- 25% גלשו לאתר הבלוגים www.pwcblogs.co.il.

ולקראת סיום הבה נתבונן באפיון הדמוגרפי של משתתפי הסקר:
54% מהעונים הם ממין זכר
61% מכלל המשתתפים הם בין הגילאים 25-30,
25% הם בין הגילאים 31-39.
המצב המשפחתי נחלק כמעט לחצי עם 50% נשואים ונשואות ואחוז דומה של 49% רווקים ורווקות.
הממצאים הדמוגרפים בסקר שלנו דומים לממצאים הדמוגרפים בסקרי אינטרנט נוספים שמצאנו ברשת.

לסיכום, ניתן לומר כי בשנים האחרונות השימוש באינטרנט הפך לחלק אינטגרלי בחיינו.
תוצאות הסקר שלנו עלו בקנה אחד עם סקרים רחבים שבוצעו בקרב ציבור הגולשים בישראל.
עם כניסת ה- web 2.0 האינטרנט עבר מהפך וכחלק מהתהליך, הגולשים מנהלים פרופיל אישי, כותבים בלוג ושותפים בקהילות ופורומים. המהפכה המדוברת הובילה גם אותנו בקסלמן וקסלמן לקחת חלק בחדשנות זו, ולפתוח ערוץ תקשורת נוסף עם לקוחותינו והציבור בכלל. אתר הבלוגים שלנו מאפשר שיתוף והזרמת מידע מתוך אמונה שלמה בפתיחות ושקיפות הפירמה כלפי לקוחותיה, עובדיה וכלל הגולשים.
תוצאות הסקר משקפות מגמות מעניינות לפירמת קסלמן וקסלמן ובהחלט הצלחנו ללמוד מהן אודות הרגלי השימוש באינטרנט של הקסלמנים.
אנו מודות לכולכם על שיתוף הפעולה ולטומי ממערכות מידע על הסיוע בהפצת הסקר, ומזמינות אתכם להמשיך ולגלוש באתרי האינטרנט והבלוגים שלנו וליהנות ממגוון התכנים המקצועיים והעדכניים ביותר.שלכם,
חמוטל וקרן