שיקולים בתהליך המעבר ל-IFRS (חלק א') – השלכות אפשריות על הדוחות הכספיים ועל אמות המידה הפיננסיות (Covenants) של החברות
לקראת המעבר לדיווח לפי IFRS יצטרכו החברות המדווחות, הגופים הפיננסיים המלווים, המשקיעים והאנליסטים לבחון בקפידה את השלכות המעבר לדיווח לפי IFRS על החברות, בהקשר של ניתוחים שוטפים של דוחותיהן הכספיים, תחזיות ותקציבים, וכן בהתייחס לבחינה של אמות מידה פיננסיות (Covenants) שנקבעו או שעומדות להיקבע להן בהסכמים שונים (כגון בהסכמים לקבלת הלוואות).
בפוסט זה אסקור מספר אספקטים ושיקולים שמומלץ להביא בחשבון בקשר עם השלכות המעבר ל- IFRS, לעניין ניתוח דוחות כספיים ואמות מידה פיננסיות. כמובן שהשיקולים שלהלן אינם מהווים "רשימה סגורה", ועל כל אחד לקחת בחשבון את מכלול השיקולים שיתאימו לנסיבות המאפיינות את המקרה הספציפי הרלוונטי לגביו.
מנקודת המבט של החברות המדווחות:
- קביעת סכום העודפים שיוצג בדוחות הכספיים- כפי שציינתי בפוסט קודם (ראה/י פוסט מה- 17 באפריל- "לחלק או לא לחלק? זאת השאלה?" ), סכום העודפים של החברה עשוי להשתנות במועד המעבר ל- IFRS, ולשינוי זה עשויות להיות השלכות רבות בעיני המשקיעים, הנושים והרשויות השונות. יש להביא בחשבון השלכות אלו כאשר עומדים בפני בחירה של מדיניות חשבונאית או הקלה מסוימת (שמתאפשרת על פי IFRS 1), אשר עשויה להיות לה השפעה על יתרת העודפים.
- אמות מידה פיננסיות – המעבר ל- IFRS עשוי להביא לשינויים רבים בסעיפי הדוחות הכספיים, הן שינויים נקודתיים למועד המעבר (כמו השינוי בעודפים כאמור לעיל) והן שינויים בעלי השלכות לאורך זמן. כך לדוגמא: פריטים שנחשבים בהתאם לכללי החשבונאות הישראליים כפריטים הוניים עשויים להיות מסווגים לפי ה- IFRS כהתחייבויות; פריטים רבים עשויים להימדד לפי ה- IFRS לפי שווי הוגן וזאת חלף מדידה לפי העלות בהתאם לכללי החשבונאות הישראליים, התחייבויות תלויות מסוימות שלא קיבלו ביטוי כמותי לפי כללי החשבונאות הישראליים (למעט גילוי שניתן בגינן) עשויות להפוך להתחייבויות (בדרך של הכרה בהפרשות) לפי ה- IFRS, ועוד. שינויים אלה עלולים, במקרים מסוימים, להביא לכך שחברות לא תעמודנה באמות מידה פיננסיות במסגרת הסכמים שלהן עם גופים שונים (כגון: כאלה שנקבעו בהסכמים לקבלת הלוואות), וזאת למרות שהן עמדו באמות המידה האמורות טרם המעבר לדיווח לפי IFRS. כמו כן, לעיתים קרובות מציין ההסכם על בסיס איזה GAAP יבחנו אמות המדידה הפיננסיות, שאינו בהכרח תואם IFRS. בהקשר לכך, ראוי שחברות יבחנו את הנושא מבעוד מועד וישקלו פניה לגופים הרלוונטיים לשם התאמת ההסכמים האמורים לשינויים שעשויים לחול בדיווח הכספי עקב המעבר ל- IFRS. יש לציין כי ניסיון של צד להסכמים קיימים לשנות אמות מידה פיננסיות הינו מהלך מורכב ולא פשוט כלל ועיקר. כמו כן, חשוב להדגיש כי בהתאם לכללי ה- IFRS, הסכמה שהושגה לאחר תאריך המאזן (ולפני פרסום הדוחות הכספיים) לשינוי אמות מידה פיננסיות בהקשר להלוואה מסוימת, אינה משפיע רטרואקטיבית על סיווג אותה הלוואה לתאריך המאזן; זאת, בניגוד לפרקטיקה המקובלת בנושא בישראל (ראה/י הנחית רשות ניירות ערך בעניין זה מדצמבר 2000). קרי, על פי כללי ה- IFRS, הלוואה כאמור שניתנת בתאריך המאזן לפירעון מיידי לפי דרישת המלווה (עקב הפרה של אמות מידה פיננסיות למועד זה), תסווג במאזן כהתחייבות לזמן קצר, אף אם ההפרה הוסדרה לאחר תאריך המאזן ולפני פרסום הדוחות הכספיים.
- הצגת הדוחות הכספיים – אימוץ ה- IFRS אינו משפיע רק על מדידה של פריטים בדוחות הכספיים אלא גם על הצגתם. אופן ההצגה ותנאי הקיזוז של פריטים כספיים שנכללים במסגרת המאזן, דוח רווח והפסד, דוח על השינויים בהון ודוח על תזרימי מזומנים עשויים להשתנות, ובענפים מסוימים אף באופן משמעותי. לאופן ההצגה של הדוחות הכספיים קיימות השלכות משמעותיות, בין היתר, בהתייחס לאופן קביעת רמות הרווחיות השונות של החברות (רווחיות גולמית, תפעולית וכו'), יחסים פיננסים ועוד.
מנקודת המבט של המלווים, המשקיעים (גופים פיננסיים ואחרים) והאנליסטים:
- אמות מידה פיננסיות – במקביל לחברות (כפי שתואר לעיל), גם גופים מלווים ידרשו לבחון את השלכות המעבר על אמות המידה הפיננסיות שנקבעו או שהם עומדים לקבוע בחוזי ההלוואות מול לקוחותיהם. בהקשר לכך עליהם לשקול פניה ללקוחות לשם התאמת הסכמי ההלוואות עימם – מה שכאמור, בהקשר להסכמים קיימים, עלול להיות לגמרי לא פשוט.
- ניתוח דוחות כספיים – המעבר ל- IFRS יביא ללא ספק לשינוי באופן בו גופים פיננסיים ואחרים מנתחים את דוחותיהן הכספיים של החברות לצרכי בחינת ההשקעה בהן. להלן מספר דוגמאות:
- ניתוח רב-שנתי של דוחות כספיים (המתייחס לחברה בודדת והכולל השוואה בין הדוחות הכספיים של החברה שנערכו לפי כללי החשבונאות הישראליים לבין אלה הערוכים לפי IFRS) – ניתוח כאמור עשוי להיות מורכב בהתייחס למידה בה ניתן להשוות תוצאות המדווחות ב"סטים" שונים של כללי חשבונאות והאם ועד כמה ניתן לבצע התאמות לדיווחים או לסעיפים מסוימים בדוחות על מנת להפוך אותם ל"ברי השוואה" לאורך השנים. כמו כן, בהקשר לכך יהיה צורך לתת את הדעת גם לשינויים מהותיים שחלים בסעיפים שונים במועד המעבר ל- IFRS (1.1.2007).
- ניתוחי רוחב של תוצאותיהן המדווחות של חברות שונות – בהתייחס לניתוחים אלה יעלה הצורך לבחון עד כמה הדוחות הכספיים של חברות שונות הינם "ברי השוואה", תוך התייחסות, בין היתר, לאפשרויות הקיימות בבחירת המדיניות החשבונאית העומדות בפני החברות בעת יישום ה- IFRS (לדוגמא – השוואה בין חברה שבחרה להציג רכוש קבוע לפי שיטת "הערכה מחדש" לבין חברה המציגה את הרכוש הקבוע שלה לפי שיטת "העלות").
- התבססות רחבה על שווי הוגן והערכות שווי – דיווח לפי IFRS מחייב הסתמכות רבה על שווי הוגן/הערכות שווי של פריטים מסוימים בדוחות הכספיים, דבר שיביא לשונות בתוצאות הפעולות ובהון העצמי המדווחים. עניין זה משמעותי במיוחד בענפים מסוימים, אשר בהם צפויה להיות התבססות רחבה יותר על הערכות שווי (כגון ענף הנדל"ן המניב, קרנות הון סיכון). הגדלת שונות ותנודתיות התוצאות המדווחות עשויה להשליך על ניתוחים אנליטיים שונים המבוצעים על ידי המשקיעים והאנליסטים. עם זאת, שימוש נרחב בערכים המבוססים על שווי הוגן במסגרת ה- IFRS, חלף השימוש בערכים מבוססי עלות (על פי כללי החשבונאות הישראליים), עשוי לספק מידע שימושי יותר למשקיעים, לאנליסטים ולגופים המלווים לחברות.
- הרחבת הגילוי הניתן במסגרת הדוחות הכספיים – המעבר לדיווח לפי IFRS עשוי להביא לכך שחברות ירחיבו את ההיקף והאיכות של המידע שהן מספקות במסגרת דוחותיהן הכספיים. כך לדוגמא, יישומו של התקן הבינלאומי IFRS 7 צפוי להביא להרחבת הגילוי בדבר מכשירים פיננסיים בדוחות הכספיים. הרחבת הגילוי בנושא זה עשויה לספק מידע וכלים נוספים בידי המשקיעים לניתוח התוצאות המדווחות. דוגמא נוספת היא המידע המגזרי – יישום התקן הבינלאומי החדש בנושא (8 IFRS), המבוסס ברובו על גישת ההנהלה, יספק מידע רלוונטי וחשוב למשתמשי הדוחות הכספיים ויגדיל את שקיפות הדוחות הכספיים.
- שינוי באופן ההצגה של הדוחות הכספיים – שינוי כאמור במעבר לדיווח לפי IFRS וקביעה שונה של חתכי הרווחיות של החברה (רווח גולמי, תפעולי וכו') עשויים להשפיע על אופן ניתוח הדוחות הכספיים ותוצאות הפעולות של החברות. עניינים אלה עשויים להקשות על ניתוח השוואתי של חברות שונות, שנוקטות בסיסי הצגה שונים.
כפי שציינתי גם בעבר, לימוד מעמיק של הנושאים הרלוונטיים בשילוב עם היערכות מתאימה הינם ללא ספק אחד מיסודות המפתח למיצוי מיטבי של התהליכים הנוגעים למעבר לתקינה הבינלאומית.
בפוסט הבא ארחיב על שיקולים נוספים שהחברות עשויות להידרש להביא בחשבון לקראת המעבר.
שלכם,
משה פרץ
13 תגובות
פרסום תגובה
הי משה ,
קראתי את הנחיית הרשות בנוגע להתחייבות שלאחר תאריך המאזן נתן המלווה ארכה ולא דורש פרעון מיידי ומה שרציתי לחדד הוא מדוע לפי התקינה הבינ"ל לא מתייחסים ל"ארוע הויתור" שארע לאחר תאריך המאזן? מה הראציונל? אם ניישם באנלוגיה את תקן 7 לכאורה זהו ארוע שמחייב התאמה , ובהקשר הזה האם יש מקבילה בבינ"ל לתקן 7 הישראלי?
תודה ,
משה.
מר משה פרץ שלום,
רציתי לוודא עוד נקודה חשובה:
האם שיערוך רכוש באופציית העלות הנחשבת
DEEMED COST
נזקפת לעודפים ולא לקרן משערוך רכוש קבוע?
בברכה,
דני רטצ'ר
משה שלום,
בהמשך לשאלה בנושא רכוש קבוע – הגדרת מחיר מכירה נטו "הסכום שניתן לקבל בעסקה בין קונה …………………….. בניכוי עלויות מימוש"
האם יש לנטרל ממרכיב הרכוש הקבוע בהנחה כי עסקינן במבנה וקרקע מס מכירה עתידי (לא שבח)?
(לעניות דעתי כן, מס מכירה עומד בהגדרת התחייבות) .
בברכה,
דני רטצ'ר
לסטודנט שלום,
תקן 7 הישראלי מבוסס על IAS 10 הבינלאומי (על גרסה קודמת של IAS10 משנת 1999 אשר תוקנה בשנת 2003). העיקרון המנחה בשני התקנים האמורים (אשר לא שונה גם לאחר תיקונו של IAS10) הינו שהדוחות הכספיים צריכים לשקף את התנאים ששררו נכון לתאריך המאזן. בהתאם, יש לשקף בתוצאות המדווחות בדוחות הכספיים גם אירועים שקרו לאחר תאריך המאזן המהווים ראייה לתנאים ששררו בתאריך המאזן, ואין לשקף בתוצאות המדווחות אירועים המצביעים על תנאים שהתעוררו לאחר תאריך המאזן (כמובן שבהתאם למהותיות האירוע יש לשקול מתן גילוי בגינו במסגרת הביאורים לדוחות הכספיים). בהתאם, כאשר לאחר תאריך המאזן המלווה ויתר על ההפרה של אמת המידה הפיננסית, הדבר מהווה שינוי בתנאי ההסכם בין המלווה ללווה אשר אירע לאחר תאריך המאזן, ואין בו כדי להצביע על תנאי ההסכם ששרר ביניהם בתאריך המאזן – אשר בהתייחס אליו, כאמור, היתה הפרה של אמת המידה שהקנתה למלווה את הזכות לדרוש פירעון של ההלוואה לפי דרישה – מה שמביא בהכרח שנכון לתאריך המאזן יש לסווג את ההלוואה האמורה במסגרת ההתחייבויות השוטפות. יש לציין כי גם IAS1 הבינלאומי הדן באופן הצגת הדוחות הכספיים מתייחס מפורשות למקרה זה ואף הוא קובע שיש להציג את ההלוואה האמורה במסגרת ההתחייבויות השוטפות.
בהקשר זה יש להדגיש, שהנחיית רשות ניירות ערך הנוכחית אינה מבוססת על התקינה הבינלאומית, כי אם מתבססת על הוראות התקינה האמריקנית בנושא זה; לפי הוראות אלה, במקרה של תיקון או ויתור על ההפרה של אמת המידה הפיננסית לאחר תאריך המאזן אך לפני פרסום הדוחות הכספיים, אשר מביאים לכך שלמלווה אין זכות לדרוש פירעון לאורך תקופה של מעל שנה מתאריך המאזן, תוצג ההלוואה האמורה במסגרת ההתחייבויות לזמן ארוך וזאת למרות שנכון לתאריך המאזן היתה למלווה זכות לדרוש פירעון של ההלוואה בתוך התקופה האמורה.
בברכה,
משה פרץ
דני שלום,
כאשר ישות עושה שימוש בהקלה האמורה ומודדת רכוש קבוע למועד המעבר לדיווח לפי תקני IFRS לפי שוויו ההוגן, ומשתמשת באותו שווי הוגן כעלות נחשבת של הרכוש (Deemed Cost) לאותו מועד, "שיערוך" הרכוש הקבוע לשוויו ההוגן כאמור ייזקף ליתרת העודפים למועד המעבר ולא לקרן שערוך.
בברכה,
משה
דני שלום,
לגבי שאלתך בנוגע למס מכירה – קודם כל, לשם הבהרה, אני מבין ששאלתך עוסקת בהגדרת "מחיר מכירה נטו" (או "שווי הוגן בניכוי עלויות מימוש") לצורך בחינת ירידת ערך של רכוש קבוע (כנקבע בתקן הבינלאומי שעוסק בנושא ירידות ערך – 36 IAS). אם כך, עלויות מימוש מוגדרות ב- 36 IAS כעלויות תוספתיות, המיוחסות ישירות למימוש הנכס, למעט עלויות מימון והוצאות מסים על ההכנסה.
לעניות דעתי מס מכירה עומד בהגדרה זו, כעלות ישירה לעסקת מימוש הנכס (כנקבע בסעיף 28 ל- 36 IAS).
בברכה,
משה
משה שלום ,
שאלה עקרונית : אם IFRS מאפשר אימוץ טיפול חשבונאי מסוים לפי בחירת החברה מתוך לפחות 2 אפשרויות , איך מושגת כאן בעצם אחידות בדיווח ? גם אם החברה תפרט בדיווחיה איזו גישה
ננקטה על ידה , הרי יתכן שחברה אחרת באותו ענף בחרה בגישה אחרת ואז לא ניתן להשוות בין הביצועים שלהם.
יובל שלום,
אתה בהחלט צודק.
חופש הפעולה בבחירת מדיניות חשבונאית מסוימת מתוך מספר אפשרויות, המתאפשר במקרים רבים בעת יישום תקני ה-IFRS, עשוי להביא לחוסר אחידות בדיווחים הכספיים בין החברות השונות, ובפרט, בין חברות דומות באותו ענף.
כתוצאה מכך, יכולת ההשוואה בין התוצאות המדווחות של שתי חברות שבחרו במדיניות חשבונאית שונה עשויה בהחלט להיפגע, מה שעשוי לפגוע גם ביכולת להשוות בין הביצועים שלהן.
עם זאת, וכפי שעולה מדיווחיהן הכספיים של חברות ישראליות שונות שבחרו לאמץ מוקדם את תקני ה- IFRS, ניתן להבחין במתאם מסוים לגבי המדיניות החשבונאית שננקטה בפועל על ידי חברות בישראל לגבי נושאים מסוימים.
כך לדוגמא, מרבית החברות בתחום הנדל"ן להשקעה בישראל, אשר אימצו מוקדם את תקני ה- IFRS, בחרו להציג את נכסי הנדל"ן להשקעה שלהן, לפי מודל השווי ההוגן ולא לפי מודל העלות. מנגד, לגבי רכוש קבוע, קשה למצוא חברות שהחליטו להציג את הרכוש הקבוע שלהן תוך יישום מודל ההערכה מחדש.
למרות המגרעת האמורה של חוסר באחידות במדיניות החשבונאית המיושמת על ידי חברות שונות, בל נשכח את היתרונות הרבים של אמוץ תקני ה- IFRS בישראל, וביניהם, שימוש ב"שפה חשבונאית" בינלאומית אשר, ללא ספק, תקרב את ישראל ל"כפר הגלובלי" של קהילת העסקים הבינלאומית תוך הרחבת מגוון האפשרויות העומדות בפני החברות הציבוריות הישראליות לגיוס הון ואולי אף נראה גיוסי הון של חברות זרות בבורסה בישראל.
"השפה החשבונאית" של תקני ה- IFRS אומנם נותנת אפשרויות בחירה רבות, אולם אותם קוראי דוחות בארץ ובעולם, המכירים ו"דוברים" היטב את "השפה" הזו, מודעים למרחב האפשרויות הקיים, וללא ספק לוקחים אותו בחשבון בבואם לבחון את ביצועי החברות השונות. בנוסף, מתוקף תקני ה- IFRS נדרשת שקיפות מלאה לגילוי, במסגרת הביאורים לדוחות הכספיים, של החלופה החשבונאית שנבחרה. מכאן, עולה החשיבות – מנקודת ראותם של המשקיעים והמשתמשים האחרים בדוחות הכספיים – לקריאה ולניתוח מקיף של הדוחות הכספיים והביאורים המצורפים להם (ובפרט, ביאור המדיניות החשבונאית).
בברכה,
משה
שלום משה,
ראשית רציתי לומר שאני מאוד נהנה לקורא את הבלוג שלך.
לאחרונה פורסם כי רשות ניע אמריקאית נתנה הקלה לחברות ישראליות הרוצות להיסחר בנסדק כך שיוכלו להגיש IFRS. אולם, ב-SEC מדגישים כי הוראות מקומיות "מוסיפות", "משמיטות", "מתקנות", "מבהירות" או "משלימות" את תקני IFRS המקוריים (באמצעות חוקים, תקנות או הנחיות מחייבות של רשויות פיקוח או מוסדות תקינה מקומיים) – יגרמו לכך שהדו"חות שנערכו לפיהן לא ייחשבו ערוכים לפי תקני IFRS המקוריים.
שאלתי היא:
האם אותם 12 הקלות ו-4 איסורים שנקבעו על ידכם ועל ידי המוסד לתקינה עבור חברות ישראליות המיישמות לראשונה IFRS – יהווה "הפרה" אשר תשמיט את הקרקע לחברות אלו להיסחר בארה"ב הואיל ואינן מיישמות "IFRS מקורי" , כביכול?
תודה
ערן
ערן שלום,
תודה על תגובתך.
תחילה ולפני שאתייחס לתגובתך, ברצוני לציין שהפרסום החדש של רשות ניירות הערך האמריקנית (ה-SEC) שפוטר, בתנאים מסוימים, חברות שנסחרות בארה"ב ומדווחות לפי ה- IFRS מהכללה של ביאור התאמה (Reconciliation) ל- US GAAP, חל על כלל החברות הזרות (הלא-אמריקניות) שנסחרות בארה"ב ומדווחות לפי ה- IFRS, ולאו דווקא על חברות ישראליות.
באשר לתגובתך – 12 ההקלות ו-4 האיסורים שציינת (למעשה, נכון להיום יש כבר 13 הקלות) אינם הקלות ואיסורים "ישראליים", והם לא נקבעו על ידי המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות. הקלות ואיסורים אלה נקבעו על ידי ה- IASB (המוסד הבינלאומי לתקינה חשבונאית) במסגרת תקן IFRS 1- First-time Adoption of International Financial Reporting Standards, אשר קובע את הכללים אותם יש ליישם בעת אימוץ לראשונה של התקינה החשבונאית הבינלאומית.
תקן זה אינו ייחודי לישראל, והוא חל על כל חברה, מכל מדינה שהיא בעולם, שמאמצת לראשונה את תקני ה- IFRS.
מדי פעם ה- IASB מעדכן את התקן האמור – בדרך כלל על ידי קביעה של הקלות נוספות, במקרה שמפורסם תקן בינלאומי חדש אשר עשוי להיות קשה ליישום למפרע.
בהתאם, חשוב לציין ש-IFRS 1 מהווה למעשה חלק בלתי נפרד מ"סט" התקנים הבינלאומיים, כלומר, לא רק שתקן זה אינו "פוגע" בקביעה שדוחות כספיים מסוימים ערוכים לפי תקני ה- IFRS, אלא שחברות המאמצות לראשונה את התקינה החשבונאית הבינלאומית, מחויבות ליישמו כחלק מתקינה זו.
בהקשר לכך אציין, שבמסגרת הפרסומים של המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות, המתייחסים לעמדת הוועדה המקצועית של המוסד לתקינה בנוגע לסוגיות שונות ביישום תקני ה- IFRS, המוסד לתקינה נוהג להוסיף פסקה המציינת במפורש שלפרסומים אלו אין מעמד של תקן או הבהרה והם אינם מחייבים וכן שפרסומים כאמור מהווים הבעת עמדה בלבד שהתגבשה בדיוני הוועדה המקצועית.
בברכה,
משה
שלום רב
לאחרונה שמעתי כי IAS19 מתעתד לעבור שינויים מהותיים בתכולתו…
האם נכון הדבר?
משה שלום,
רציתי לשאול היכן מתבטא הרחבת הגילוי הניתן במסגרת הדוחו"ת הכספים בתקינה החדשה.
חוץ ממדידה של מכשירים פיננסיים (IFRS 7).
בברכה,
אילת.
הי משה,
אשמח לקבל את התייחסותך לסיטואציה הבאה-
יש חברה סיטונאית (להלן "החברה") שמוכרת לחלק מלקוחותיה (להלן "הלקוח")באמצעות לאומי קארד.
הלקוח משלם בתנאים של ש+90 כאשר ברגע ביצוע העסקה החברה מקבלת את הכסף מלאומי קארד
ואילו לאומי קארד תגבה את הכסף מהלקוח לפי תנאי האשראי שסוכמו כאמור (ש+90).
במילים אחרות לאומי קארד מנכה חוב לקוחות.
החברה ערבה לחוב, זאת אומרת שהיה והלקוח לא משלם את החוב בעתיד ללאומי קארד אז החברה תשלם את החוב.
בספרי החברה רשום מצד אחד חוב לקוחות (באמצעות כרטיסי אשראי) ומצד שני הלוואה מחברת אשראי.
הדבר יוצר ניפוח במאזן בעוד המציאות מראה שהחוב לקוח כבר לא קיים.
האם אני יכול להציג במאזן את החוב נטו, זאת אומרת לקזז בין החוב לקוחות להלוואה מחברת האשראי?
(כמובן לתת ביאור מפורט על היקף העסקאות בכרטיסי אשראי ושהחברה ערבה להן)
האם אני יכול להציג את החוב נטו וליצור הפרשה על אחוז החשיפה?
אדגיש כי אחוז החיובים שחוזרים הינו אפסי.
המדובר על חברה פרטית
להתייחסותך אודה,
מעיין
(אפקטיב מנהלי כספים והשקעות)