אימוץ מוקדם של ה-IFRS – כדאי או לא כדאי? (חלק א')
ממתי ניתן לבצע "אימוץ מוקדם"?
כפי שציינתי בעבר, תקן 29 מחייב חברות ציבוריות לאמץ את ה-IFRS החל מהדוחות הכספיים המתפרסמים לאחר ה- 1 בינואר 2008. עם זאת, התקן מאפשר לחברות לבצע אימוץ מוקדם של ה-IFRS החל מהדוחות הכספיים המתפרסמים לאחר 31 ביולי 2006, וכפי שראינו לאחרונה, אכן היו מספר חברות שאימצו אפשרות זו.
מדוע כדאי לכאורה לבצע "אימוץ מוקדם"?
- על מנת להפיק תועלת מיתרונותיה של התקינה הבינלאומית – באחד הפוסטים הקודמים תיארתי את היתרונות הגלומים באימוץ ה-IFRS, וביניהם: שיפור הגישה של החברות המדווחות לשווקי ההון העולמיים וכן הגברת רלוונטיות הדיווחים באמצעות יישום מערכת תקנים מבוססי עקרונות, הנושאת על דגלה את השימוש בשווי הוגן כבסיס מדידה עיקרי.
- אנו נמצאים כבר "באמצע הדרך", אז למה לא להשלים אותה עכשיו? – מספר בלתי מבוטל של תקני חשבונאות ישראליים, שנכנסו לתוקף בשנים האחרונות, הינם תקנים מבוססי IFRS. כך שנכון להיום אנו כבר מיישמים בפועל, בעקיפין, חלק משמעותי מהתקינה הבינלאומית. במילים אחרות, אנו לכאורה נמצאים כבר "באמצע הדרך" לקראת האימוץ המלא…
- להימנע מדיווח כספי כפול - חברות ישראליות מסוימות נדרשות כיום, מסיבות שונות, לדווח שני "סטים" של מערכות דיווח, על בסיס שתי מערכות תקינה חשבונאית – ישראלית ובינלאומית (לדוגמא – חברות ישראליות שניירות הערך שלהן נסחרים בישראל ובבורסות באירופה). אימוץ מוקדם יאפשר לחברות אלו להימנע מניהול מערכת כפולה של דיווחים.
- או אולי, מסיבות של "שיפור" הדיווח הכספי, על בסיס ה-IFRS ביחס לזה המבוסס על התקינה הישראלית – לחברות מסוימות, התקינה הבינלאומית עשויה להציג תוצאות כספיות, יחסים פיננסיים, והון עצמי (ואף עודפים) טובים יותר מאלה שמשתקפים על פי התקינה הישראלית.
אם כך, עולה השאלה, מדוע לא לאמץ את ה- IFRS במלואו מוקדם ככל האפשר?
להלן אבחן מספר השלכות אפשריות של אימוץ מוקדם והקשיים הנובעים מהן:
- ה-IFRS הינו "שפה חדשה" שלימודה מצריך זמן, חשיבה והקצאת משאבים
נהוג לומר: "רומא לא נבנתה ביום אחד" – אימוץ ה-IFRS מחייב לימוד שפה חדשה והנהגת שינויים רבים בהתנהלות החשבונאית והעסקית של החברה המאמצת. מדובר בשפה לא פשוטה כלל, אשר בנושאים רבים מאפשרת מספר חלופות לטיפול החשבונאי, ולפיכך מצריכה את החברות לבחון באופן פרטני את החלופות השונות והשלכותיהן. כל אלה דורשים זמן, חשיבה והקצאת משאבים. אימוץ מוקדם יצמצם את הזמן ללימוד "השפה החדשה" ובחינת החלופות השונות (ראו להלן לגבי לוחות הזמנים), ועלול עקב כך להצריך את הגדלת המשאבים המוקצים לאימוץ. - אימוץ מוקדם מביא להאצה משמעותית של לוחות הזמנים תוך העצמת האתגרים הכרוכים באימוץ
פרסום תקן 29 ביולי 2006, הותיר בידי החברות שתיישמנה את ה-IFRS ב- 2008, מעל שנה וחצי להשלמת המשימה האמורה (ראו גם פוסט קודם שלי בנושא לוחות הזמנים לאימוץ).
בפועל, מכיוון שהחברות המאמצות תצגנה בדוחות הכספיים שיפורסמו ב- 2008 מספרי השוואה לתקופות המקבילות ב- 2007, הן נערכות, כבר במהלך שנת 2007, במקביל לעריכת הדוחות הכספיים הרבעוניים לפי התקינה הישראלית, להכנה של טיוטות ה"סטים" של הדוחות הכספיים לפי IFRS אשר ישמשו כמספרי ההשוואה ב- 2008.
מובן אם כך, שכאשר חברה בוחרת באימוץ מוקדם, לוחות הזמנים (הקצרים גם כך) יתקצרו משמעותית, ובהתאם, האתגרים הכרוכים באימוץ יתעצמו. כך למשל אימוץ מוקדם של ה-IFRS במהלך 2007 יביא לכך ש"מועד המעבר" שלגביו יש לערוך את "מאזן הפתיחה" לפי IFRS הינו ה- 1 בינואר 2006. - אימוץ מוקדם של ה- IFRS יחייב את יישומו על תקופות עבר, עם כל המשמעויות הכרוכות בכך, לרבות צמצום ההקלות האפשריות שעומדות בפני החברה
כאמור לעיל, אימוץ מוקדם של ה-IFRS במהלך 2007 יביא לכך ש"מועד המעבר" יהיה ה- 1 בינואר 2006. לפיכך, יעלה הצורך בעריכה מחדש של נתוני הדוחות הכספיים לשנת 2006 לפי IFRS, אשר ישמשו כמספרי השוואה לדוחות הכספיים של 2007. אין עוררין על כך, שעריכת דוחות כספיים צריכה להתבצע בסמוך ככל הניתן לתאריך החתך שאליו הם מתייחסים (משיקולי עלות-תועלת ודיוק המידע). בהתאם, יישום ה-IFRS על תקופות עבר עלול להביא לעלויות גבוהות בתהליך שיחזור וחישוב הנתונים הנדרשים. הצורך לקבוע ולערוך מאזן פתיחה למועד מעבר בתקופה שכבר עברה מעלה קשיים לגבי איסוף העובדות והנתונים הרלוונטיים, וביצוע הערכות ואומדנים שהיו בתוקף למפרע לאותו מועד (שכן, IFRS 1 אוסר על שימוש במידע עדכני ונוכחי לצורך עדכון הערכות ואומדנים מהעבר – איסור על שימוש במידע בדיעבד – Hindsight), וככל שמועד זה הינו רחוק יותר בזמן, הקושי גדל. לדוגמא, כללי המעבר של IFRS 1 מאפשרים לחברות לקבוע את שוויים של הנכסים הקבועים במועד המעבר ל-IFRS בהתבסס על הערכת שווי (Deemed Cost). בהתאם, חברות שיבקשו לקבוע שווי של נכסים במועד המעבר, המבוסס על הערכת שווי לאותו מועד, עלולות להיתקל בקשיים מעשיים בקביעת שווי הנכסים למועד מהעבר.
בנוסף, יישום מוקדם של IFRS עלול לגבות "מחיר" מהחברה המיישמת – ההקלות האפשריות העומדות בפניה ב"מועד המעבר" עלולות להצטמצם.
לדוגמא, ההקלה המאפשרת בחירה בחלופת השווי ההוגן כנגד הרווח והפסד לגבי פריטים כספיים מסוימים, אשר אפשרית ליישום רק במידה שעד למועד המעבר נעשה ייעוד ותיעוד פרטני מתאים. בהתאם, חברות אשר ירצו לצמצם את החשיפה התוצאתית ו/או אי-ההתאמה המאזנית בין נכסים (כדוגמת נדל"ן להשקעה) שמופיעים בשווי הוגן לבין ההתחייבויות המתייחסות (אשר ללא יישום ההקלה הנ"ל לא יטופלו לפי שווי הוגן), לא תוכלנה לעשות זאת אם מועד ההחלטה לאימוץ ה- IFRS (לדוגמא בשנת 2007) מאוחר ממועד המעבר (בדוגמא הנ"ל – 1 בינואר 2006). - עדיין קיים מספר לא מועט של תקנים מורכבים שטרם "תורגמו" לתקנים ישראליים מבוססי IFRS
למרות שהתקינה הישראלית הקיימת מבוססת בעיקרה על התקינה הבינלאומית, מספר לא מבוטל של תקני IFRS, מורכבים ובעלי השלכות רבות (כגון התקנים העוסקים בשילובים עסקיים, בכללי המדידה וההכרה של מכשירים פיננסיים ומכשירים פיננסיים נגזרים, ובזכויות עובדים בעת פרישה), טרם זכו להוות בסיס לתקן חשבונאות ישראלי מקביל. בנוסף, גם התקנים הישראלים "מבוססי IFRS" שונים במידה מסוימת, מסיבות שונות, מהתקנים המקבילים הבינלאומיים.
מכל האמור לעיל, נראה לכאורה ש"עלות" האימוץ המוקדם עשויה בדרך כלל לעלות על ה"תועלת" שתנבע ממנו ולפיכך, הנכם וודאי מסיקים שהתשובה לשאלה המוצגת בכותרת הינה "לא כדאי". נכון, אך לא לגמרי מדויק. עדיין קיימות חברות שאימוץ מוקדם של ה-IFRS עשוי להתאים להן, ועל כך ארחיב בפוסט הבא.
שלכם,
משה פרץ.
11 תגובות
פרסום תגובה
משה שלום וחג שמח שאלה לי אליך בנושא תקן 27 , בסוף התקן נרשמים ההבדלים בינו לבין מקבילו הבינלאומי?
האם אילו כל ההבדלים?
אם כך,
האם חברה המיישמת את תקן 27 צריכה לרשום פחת נצבר בגין חכירה מש.ק בגין קרקע ל 49 שנהליום המעבר?
האם חכירה ל -1000 שנה של קרקע הינה בעלות ואזי במידה שכן ניתן לשערכה?
ושאלה אחרונה,
האם נכון הדבר כי הלוואות ירשמו בשווין ההוגן ליום המאזן לפי ה – IFRS?
בברכה,
חג שמח,
דני רטצר
052-6122301
משה שלום,
מעניין כיצד שוק ההון יגיב לעניין הזה.
למשל, ברצוני להתייחס לנקודה הרביעית שלך בעד האימוץ המוקדם.
הרי, בהנחה ששוק ההון משוכלל, הוא אמור לצפות לכך שחברות בענפים שבהם ה-IFRS מציג תוצאות משופרות יציגו תוצאות משופרות במועד המעבר ל-IFRS. כך שמעבר זה לא אמור להשפיע על מדדים "ריאליים" – כלומר לא אמור להיות שינוי יחסי בין מחירי מניות של שתי חברות מאותו ענף שביצעו מעבר ל-IFRS באותו מועד.
לעומת זאת, אם החברה תציג תוצאות משופרות קצת לפני כולם, היא לא תוכל להציג גידול "יחד עם כולם" במועד המעבר ל-IFRS שבו בוחרות רוב החברות והדבר עלול באופן תיאורטי להוריד את מחיר המנייה שלה ביחס למחירי מניות שאר החברות מאותו הענף.
אנא תקן אותי אם אני טועה.
בברכה,
יבגני.
בתור בוגר לחשבונאות ולמשפטים (וכעת גם בלימודי התואר השני במשפטים) – הכלל שאותו אני מאמץ הוא שזה שאלה של הכרעה בין ערכים. ותו לא!!!
לעניין ההכרעה בין ערכים עומדים מנגד ערך היעילות (יעילות כלכלית, יעילות גלובלית וכו'), ומנגד אינטרסים אחרים שמושכים אליהם. ההכרעה הקלאסית היא ברירה בין איזונים. לאמור: איזון אנכי או איזון אופקי. ואז צצה ועולה השאלה – ראשית איזה איזון ראוי לבצע בכלל ובשלב הביניים דנן בפרט. שנית – לאחר ניסיון להכרעה, היא נתינת משקל ראוי לכל ערך (תוך התחשבות בשיקולי מדיניות כמובן). הבעיה שעולה וצפה: היא בעיית ה"כשל הנטוראליסטי" של דוד יום.
בחשבון אחרון, מר משה היקר, רצוני לומר שאין תשובה חלוטה. וכל תשובה אחרת, חוטאת אל האמת. הדרך האחת והיחידה להגיע להסכמה ולקונצנזיוס, היא על ידי קביעת כללי משחקים מוגדרים וברורים מראש: מהו תכלית המעבר לתקינה הנ"ל, מה הרעיון המונח בבסיס אידאל היעילות (שהולך ותופס תאוצה באסכולה של ברקלי-שיקאגו, ראו פוזנר) – והאם הפיתרון הוא מוחלט (ואז הפיתרון יהיה תוך שימוש בעקרונות "מלכותיים") ואם הוא יחסי (ואז הפיתרון יהיה נעוץ כמובן בתורת המשחקים).
מקווה שתרמתי למשהו – מיכאל
יבגני שלום,
אכן אחת החידות שמטרידה לא מעט מנהלי תיקי השקעות במשק הינה כיצד יגיב שוק ההון לאימוץ לראשונה של תקני ה-IFRS, וזאת אף לפני שנכנסים לסוגיית אפשרות הבחירה באימוץ מוקדם.
בל נשכח שהתקינה הבינלאומית משופעת באפשרויות בחירה של מדיניות חשבונאית ושל הקלות למועד המעבר, ומן הסתם, לא כל החברות יבחרו באותה מדיניות חשבונאית או באותן הקלות, עובדה, שבוודאי תביא לשונות באופן בו התקינה הבינלאומית תשפיע על התוצאות המדווחות של חברות שונות, אפילו בקרב חברות שפועלות באותו ענף.
התיאוריה שהעלית אכן מעניינת, ובטח יכולה לספק רעיון לעבודות מחקר, שרבים יהיו מעוניינים לדעת את תוצאותיהן מוקדם ככל האפשר…
בברכה,
משה
למיכאל היקר שלום,
תודה על השיתוף של כולנו בהשקפת העולם המעניינת. אני תמיד שמח לפגוש אנשים שהחשבונאות מתחברת אצלם לעולמות אחרים. כמו שכתבת, הכללים אותם אתה מאמץ נגזרים מהכרעות ערכיות.
בוא ניתן לקוראים שלנו לקרוא את תגובתך ולהכריע, כל אחד על פי סולם ערכיו הוא.
משה פרץ
לדני שלום,
כמו בכל התקנים הישראלים מבוססי IFRS, גם תקן 27 כולל נספח (נספח ב') המכיל את כל ההבדלים בין 16 IAS לבין תקן 27. בהתייחס לשאלתך באשר לחכירת קרקע ל-49 שנה ראוי לציין, שהוראות תקן 27 / 16 IAS לא חלות על זכויות במקרקעין בחכירה תפעולית. ככלל, חכירת מקרקעין שלא כרוכה בהעברת בעלות בתום תקופת החכירה (או שאינה כוללת אופציית רכישה במחיר מציאה), בין אם ל- 49 שנה ובין אם ל- 999 שנה (דבר המקובל במדינות מסוימות), הינה חכירה תפעולית (להבדיל מחכירה מימונית). כפועל יוצא, לא ניתן לשערך קרקע מסוג זה. בשנת 2007, עם האימוץ של תקן 27 (שכאמור אינו חל על זכויות במקרקעין בחכירה תפעולית), אין לשנות את הטיפול החשבונאי שיושם על ידי החברה בגין עסקת החכירה כאמור לפי ה-GAAP הישראלי ששרר עד למועד אימוץ התקן האמור. שינוי הטיפול הקיים, (לרבות ביצוע הפחתה של הסכומים ששולמו בגין זכויות המקרקעין החכורים לאורך תקופת החכירה), ייעשה עם המעבר לתקינה הבינלאומית (בשנת 2008).
לעניין מדידת הלוואות לפי IFRS – אלה לא בהכרח ימדדו לפי שווי הוגן בכל תאריך מאזן. הלוואה, המוצגת כנכס או כהתחייבות פיננסית במאזן, תימדד לפי שווי הוגן בעת ההכרה הראשונית בה; עם זאת, המדידה העוקבת עשויה להיעשות לפי העלות המופחתת או לפי שווי הוגן – תלוי בנסיבות ובטיפול החשבונאי שאומץ לגביה.
בברכה,
משה
לדני שלום,
לפי חוק המקרקעין – אין מושג כזה חכירה ל-1000 שנה. וגם במידה והחוק או הפסיקה (בצורה פוזיטיבית) יקבלו פרק זמן כזה ארוך כחכירה, לעולם אין חכירה יכולה להשתכלל ולהיות בעלות. הדברים נגזרים מעיקרון "הרשימה הסגורה" שמחלקת בין זכות ה"בעלות" לבין זכות ה"חכירה" (=שכירות) ומפרידה ביניהם בכוונת מחוקק תחילה.
מר משה פרץ הנכבד, תודה רבה על הזכות "להתחמם מאורך" ויישר כח.
מיכאל תודה רבה.
מר פרץ הנכבד, אבקש לדעת איזה תקן מטפל בנושא ההלוואות והם ישנה אפשרות בחירה לראשונה בין עלות לשווי שוק.
בברכה,
דני רטצר
דני שלום,
קיימים 3 תקנים במסגרת התקינה הבינלאומית המטפלים בנושא מכשירים פיננסיים (ובפרט בהלוואות שנלקחו על ידי החברה המדווחת) להיבטיהם השונים: (1)IAS 32 : מכשירים פיננסיים – הצגה, (2) IFRS 7: מכשירים פיננסיים – גילוי ו- (3) IAS 39: מכשירים פיננסיים – הכרה ומדידה.
בהתאם ל- IAS 39, שקובע את עקרונות המדידה של המכשירים הפיננסיים, ההכרה הראשונית בהתחייבות פיננסית תהיה בהתאם לשוויה ההוגן (בקיזוז עלויות עסקה ישירות במקרה של התחייבות פיננסית שאינה נמדדת ב"שווי הוגן כנגד רווח והפסד", ראה להלן). לאחר ההכרה הראשונית בה, התחייבות פיננסית תימדד: (1) לפי שיטת העלות המופחתת (תוך שימוש בשיטת הריבית האפקטיבית), או (2) בהתקיים תנאים ודרישות מסוימות שמפורטים בתקן – לפי שווי הוגן כנגד רווח והפסד בכל תאריך מאזן. בכל מקרה, חשוב להדגיש שבעת ההכרה לראשונה, ההלוואות תימדדנה בכל מקרה לפי שווי הוגן (זאת, גם במקרה של הלוואה מבעלי שליטה או צדדים קשורים אחרים).
בברכה,
משה.
משה שלום,
בהמשך לתשובתך אני רוצה להיות בטוח כי הבנתי:
בהנחה כי חברה מקבלת הלוואה מבנק החברה תרשום את ההלואה לראשונה בשוויה ההוגן בהתאם לתנאים ששררו בעת קבלת ההלוואה?
בברכה,
דני רטצ'ר
דני שלום,
אכן הבנת נכון. לפי IAS 39, התחייבות פיננסית תירשם במועד ההכרה בה לראשונה בספרים לפי שוויה ההוגן.
משה